אתם חשים מתח, חרדה או סטרס? כשאני שואלת שאלה זו בד"כ התשובה היא שלילית. ואתם? מהי תשובתכם לשאלה כזאת? עשויות להיות לכך סיבות שונות. למשל: א. עכשיו, ברגע זה, כאן ועכשיו אינני חשה כל מתח. ב. WISHFULL THINKING . או בעברית, "מחשבה יוצרת מציאות". אם אומר שאינני חשה במתח, הלוואי וגם לא אחוש בו. ג. מתח הוא תחושה אישית. אינני רוצה לשתף אחרים בתחושותי. ד. איני יודעת כיצד מרגיש מתח . אין כאן תשובות בי"ס, ובד"כ כל התשובות נכונות. סידרת הכתבות הבאות מכוונת לאלה שלא יודעים מהו מתח או כיצד הוא מתבטא בגוף ובאיזה אופן הוא משפיע על חיינו. התחלתי לחקור את נושא המתח כי הוא מלווה את רוב המצוקות בגללן מגיעים לטיפול. ולא משנה אם המצוקה גופנית, רגשית, תפקודית, כלכלית או חברתית. הסטרס גם גורם פעמים רבות להעצמת המצוקה ולערפול שלה. חרדות, אלרגיות, רוב מחלות , מצב כספי, עצבנות, כעסים ופחדים נובעים ממתח והמתח מחזק אותן. למדתי שיש מליוני סיבות למתח ומה שחשוב זה מה האדם, בד"כ באופן לא מודע, תופס כגורם למתח, ללחץ, לסטרס, לחרדה. לאדם אחד הודעת פיטורים תיראה כסוף העולם וגורם לסטרס בעוד לאדם אחר הודעת הפיטורין תתקבל בברכה כהזדמנות לשינוי.. הגורם לסטרס יכול להיות סכנת חיים אמיתית (מכונית שמתקרבת אליך) או דמיונית (מינוס בבנק), שנתפסת כסכנת חיים. המוח אינו מבחין בין דמיון למציאות. מנגנון המתח הוא דוגמה מצוינת כיצד מחשבה או רגש הופכים לחומר כימי המשפיע על כל המערכות בגוף: המנגנון הזה נוצר בראשית האבולוציה ונועד להגן על האדם, ועד כה זה נעשה לא רע, אחרת היינו מתים כל פעם שהיינו חוצים כביש. מהו מנגנון המתח? (או מנגנון הסטרס) זהו מנגנון פיסיולוגי בגוף שמתעורר כתגובה למשהו שרואים, מריחים, חשים או שומעים. גם מחשבה יכולה לעורר את מנגנון המתח. לי קרה שישבתי ברכבת מתל אביב לעכו ומצאתי את עצמי חושבת "אולי גנבו לי את האוטו". כמובן שלא היה שום בסיס למחשבה, אך אני כבר הייתי במתח ומנגנון המתח הופעל. כל מידע שמגיע מהחושים עובר במוח בשני נתיבים: נתיב איטי יחסית שקול וחושב שבודק ב"ספריית החוויות" שבאונה המצחית התנסות דומה בעבר, וונתיב מהיר מאד, לכיוון האמיגדלה, שיודע לענות רק על שאלה אחת: זה מסכן חיים או לא. לאדם הקדמון לא היתה בעיה של מינוס בבנק. אבל מבחינתו מחסור במזון, מחסה או לבוש עלול היה להסתיים במוות . לכן "מחסור" עורר אצלו את מנגנון הסטרס. האדם המודרני חווה סכנת חיים רק לעתים נדירות (אם נתעלם ממלחמות, אסונות טבע או עוני משווע). ובכל זאת כל פעם שאנו חשים כאילו "אין לי " המוח קולט את זה כסכנת חיים . זה יכול להיות מול ארון הבגדים, מול המקרר או מול המינוס בבנק. מה קורה הלאה? המידע עובר כחשמל בסיבי העצב לבלוטת יותרת המוח כשהוא משחרר חומרים כימיים המודיעים על סכנה. בלוטת יותרת המוח משחררת הורמונים המגיעים דרך הדם אל בלוטת האדרנל, יותרת הכלייה, ושם מתחילים להשתחרר חומרים כאדנרלין וקורטיזול. רק עכשיו, מגיע מידע מ"ספריית החוויות" (הניאו קורטקס) המאשר שיש סכנה ולהמשיך בתהליך או שהגיע הזמן לרגיעה. אך בינתיים הגוף שלנו כבר נכנס למערכה: נעתקה נשימתנו (מערכת הנשימה), הרגשנו גוש בבטן או בגרון (מערכת העיכול), החוורנו או הסמקנו (מערכת הדם). כל אלה הן תופעות פיזיולוגיות ראשוניות למתח, עוד לפני שהתקבל מידע שאין סכנה.. בכתבה הבאה: כיצד מתבטא המתח בחיינו.