עננה קטנה נעה לה לאיטה בשמים הכחולים. היא משנה צורה, לעתים מתמוגגת וקטנה, לעתים מצטרפת לאחיותיה העננות ואז היא גדלה וצומחת. לרוח הנושאת את העננה, אין כל עניין בעננה. היא נושבת על פי חוקי הפיסיקה ממקום של לחץ אויר גבוה למקום של לחץ אויר נמוך. והעננה, האם אכפת לה מכיוון תנועתה? זה לא הענין. מה שחשוב הוא שברגע מסויים, באזור מסויים, עשוייה העננה להסתיר את השמש. העננה הקטנה, מכסה את השמש העצומה. איך זה קורה? האם היא גדולה מהשמש? ידוע לכולם שלא. האם היא חזקה מהשמש? בודאי שלא. כי השמש היא זאת שיצרה את העננה והיא גם זאת שתמוגג אותה. זה קורה לנו כל יום בחיים. עניין קטן, לעתים ממש פעוט, עשוי ברגע מסויים להתעצם ולהשפיע הרבה מעבר לכוחו המקורי. נהג שחתך אותנו בכביש, תשובה שלילית שקיבלנו ממישהו, נזלת, ציפיה שלא מומשה ועוד ועוד. אלה הם עננים שפשוט הגיעו אלינו (עם הרוח). הם משפיעים עלינו רק בגלל שהיינו ברגע מסויים במקום מסויים. הם הגיעו אלינו. הם יוצרים מתח בחיינו ומשפיעים עלינו . היזכרו במצב בו תכננתם משהו וזה לא יצא לפועל. היזכרו באכזבה שלכם, במחשבות שעוברות לכם בראש. אולי אלה מחשבות של ביקורת כלפיכם או כלפי אחרים? אולי האשמה? אולי אתם פוגשים במקרה כזה אמונות מכלילות כמו "זה תמיד קורה לי" או "אף פעם לא אצליח לעשות את זה"? היזכרו בתחושות שאתם חשים בגוף במצב כזה. שימו לב ליציבה שלכם, לנשימה, לדופק. האם אתם חשים תחושה של לחץ או מתח? שימו לב לתפקוד שלכם בעקבות אותו מצב שלך מתח. האם ניגשתם לאכול משהו "שיעלים" את תחושת המתח? אולי הגבתם בכעס, רוגז, צעקה? האם התכנסתם בפנימה ושתקתם כדי להדחיק ולהעלים את ההרגשה? אולי שיתפתם אחרים במה שקרה לכם? אם עשיתם את זה, אז אתם בדרך הנכונה. הענין הוא שרוב בני האדם אינם מודעים למה בדיוק קורה בגופם ובנפשם בעת המתח ולכן הם מנסים להתכחש אליו, לא לקבל אותו. אם זה היה נגמר כאן זה היה פשוט. הענין עם מתח שהוא מתחיל במקום אחד אבל משפיע על החיים כולם. זה הכל קשור לאבולוציה. כן. אנחנו קיימים כמין "הומו סאפיינס" כבר הרבה מליונים של שנים. כיצד? יש לנו במוח תוכנת הישרדות שמגיבה על כל איום אמיתי או דמיוני. וכל מצב לא נעים המפר את שלוותנו ואת האיזון העדין הקיים בגופנו נתפס אצלנו כמאיים על חיינו. התוכנה הזאת מפעילה את כל מערכות הגוף: את מערכות העצבים והשרירים, את ההורמונים, הנשימה, הלב והעיכול. בעצם, פרט לשלד, כל חלק בגופנו מושפע מאותה מערכת הישרדות. הגוף שלנו מומחה בשמירה על איזון. שימו לב כיצד הוא שומר על חום הגוף ודופק קבועים. לכן, כשהמצב מעורר המתח מסתיים, המערכות חוזרות לאיזון. אם זה היה נגמר כאן זה היה פשוט. אנחנו לא רק תוצר של אבולוציה, אלא גם תוצר של הרגלים. אלה שנולדנו לתוכם ואלה שסיגלנו לעצמנו במהלך חיינו. להרגל יש תפקיד חשוב בחיינו. במקום לבחון כל אירוע וכל מצב ולקבוע את היחס ואת התגובה כלפיו, אנו יוצרים הכללות. זה מקל על המוח וזה נשחרר אותנו לחשוב על הדברים החשובים באמת. וכך, נוסף לתכנת ההישרדות "המנהלת" אותנו מקדמת דנא, ישנם גם הרגלים שקובעים במידה רבה את האופן בו אנו תופסים מצבים בחיים ואת תגובתנו אליהם. והנה דוגמה כיצד הרגל מנהל את חיי. אני תמיד, אבל תמיד, מסיימת ארוחה עם משהו מתוק. זה מיותר עבורי, אבל אני תמיד מרגישה שזה בדיוק מה שנחוץ לי. אתם מכירים אנשים ש ת מ י ד מעוררים בכם בדיוק את אותן מחשבות שמעוררות בדיוק את אותן רגשות שיוצרות בדיוק אותה תגובה? אני למשל, תמיד צוחקת כשאני נפגשת עם שרה'לה אבני. למה? כי בפעם הראשונה שנפגשנו צחקנו יחד, זה נחרט אצלי בזכרון, ומאז...אני תמיד פועלת בדיוק באותו אופן, חושבת אותן מחשבות ומרגישה אותו כיף. זה כוחו של הרגל. צעד ראשון לשחרור מההרגל, להיות מודע לו. לשים לב כיצד הוא מפעיל אתכם. לשים לב כיצד תגובתכם לאותו אדם משפיעה עליכם, עליו, על תפקודכם. ברגע שמודעים לכך שזה ההרגל, ולא בדיוק "אתם", אתם יכולים לבחור להגיב אחרת. יתכן שבהתחלה זה ירגיש לכם "מלאכותי" , "צבוע". אבל באמת זה רק הרגל ללא סיבה אמיתי, אז במשך הזמן התגובה שתבחרו במודע, תשתלט על ההרגל. ואיך תחושו אז? שבעי רצון. דפנה דקל מנחה לשביעות רצון מהחיים לקבלת מידע על אירועי חודשים מרץ ואפריל היכנסו לבלוג "המרכז לשביעות רצון מהחיים"http://merkazyesh.blogspot.com/2011/02/2011.html