הפחד הגדל ביותר שלו היה לעמוד ולדבר לפני קהל. פיו היה מתייבש, הוא חש את הדופק חזק מאד, הוא בקושי נשם, הרגלים היו משותקות, הוא חש חוסר מיקוד, שכח מה שרצה לומר ובאופן כללי חש בלבול שנע בין אי נעימות לחוסר אונים. וזה חזר כל פעם שהיה עליו לדבר לפני קהל.. לשאלתי מה הוא רוצה, איך הוא רוצה לשנות את המצב, צייר תמונה עתידית שבה ההרצאה זורמת, הוא נינוח, הוא מעביר את המסר בבהירות והתוצאות מתבטאות בחשבון הבנק. הוא תיאר מצב זה תוך פירוט כל ההשלכות של השינוי בתחומי חייו השונים גם הרחוקים מאד מהנושא שעליו עבד. האם יצליח לעבור ממצב מצוי למצב רצוי? איך זה נעשה? הכל מתחיל ונגמר בלא מודע. הלא מודע היה זה שהביא אותו למצב הקשה שתיאר, והלא מודע ידע להוציאו משם כשיקבל את ההכוונה הנכונה. א. המודע שלו יצר לו סרטים של פחד מקהל. הלא מודע יוכל ליצור גם סרטים אחרים . ב. המודע הפחיד אותו מעתיד בלתי ידוע. גם הלא מודע אינו יודע מה טומן בחובו העתיד, אך הוא יודע שההווה , ממש בשניה זו, ידוע וברור וזה מרגיע. ג. המודע התייחס לקהל ותגובתו אליו. הלא מודע ימקד אותו במה שנכון לו, בעצמו, ביכולות שלו. ד. המודע עסוק במה שהוא רוצה להשיג בהרצאה. הלא מודע יגלה לו דברים אחרים שכדאי לרצות או דרכים שונות להשגתם. זאת תמצית שיטת שביעות רצון מהחיים שפיתחתי. להעלות את המודעות למה שאנחנו אינני מודעים לו. וזאת אני עושה בו זמנית בשלושה מישורי זמן: בהווה: אני מחברת אותו לתחומים בחייו שבהם הוא שבע רצון, הוא לומד איך הוא מתפקד שם, מה הוא עושה שם שמאפשר לו להיות שבע רצון. והלא מודע כבר משליך את זה הלאה לתחומים אחרים. הוא מזהה את מה שבאמת חשוב לו בחיים, ובודקת את ההלימה בין הערכים לבין אורח החיים. לפעמים הערך הולם, רק הדרך בה הוא מנסה להשיג את הערך חייבת שינוי. הוא מזהה את אמונות היסוד שמנהלות אותו ומשנה אותן כדי להתאימן לערכים ולאורח החיים. הוא מקבל כלים לרגיעה, להשפיע על המחשבות והרגשות באמצעות הפיסיולוגיה של הגוף: נשימה, יציבה, החזקת כתפיים ומבט. מידי מפגש יש שיפור. בעבר: הוא מגיע לפעם הראשונה שבה חווה מצב זה ויוצר שם תיקון. הוא מזהה את השפעת האמונות המגבילות על חייו וחווה את הכאב שהן גורמות לו. עתיד: מציירים את העתיד. ככל שהעתיד מצוייר יותר נעים וברור יש סיכוי רב יותר להשיגו. והכי חשוב, בדיקה אקולוגית בשלב זה נשאלת שאלה גורלית: מה אתה מפסיד? על מה עליך לוותר?