"מרד הנעורים" שלי, נקטע כמעט כשהיה עוד באיבו, בגלל טרגדיה במשפחה. כל כך לא הייתי מחוברת לנושא של מרדנות נעורים שלמרות היותי אשת חינוך ותיקה ועיסוקי היומיומי עם בני נער, לא זיהיתי את אותות גיל ההתבגרות אצל בתי הבכורה. הערה מקרית של חברה קרובה, שהתמודדה גם היא עם מתבגרת  בגיל בתי, פקחה את עיני. שנים רבות אחרי, בתהליך של לימודים לקבלת תעודה כמנחת קבוצות מוסמכת, להורות, הבנתי את הפספוס. אי אפשר ללכת , לפני שזוחלים. {אולי אפשר אך בד"כ, לא כדאי}. כל שלב, חשוב להתפתחות התקנית ורצוי לא לדלג על השלבים. זה לא שיוצאים "לא בסדר", יוצאים בסדר אך הדרך כואבת וקשה יותר.

כמי שבאה ממערכת החינוך, שבודאי לא מכינה אנשים לחיי עסקים, הפכתי לאשת עסקים ב"בום".הצטרפתי למעגלים עיסקיים ככל שידי וזמני יכלו להרשות לי, הסתערתי על מפגשי 1:1 התחלתי לתת הפניות וקיוויתי לטוב. לא הסתכלתי על דבר, בעיניים ביקורתיות כי- א'. אני לא כזאת באפיי וב'. "מה אני מבינה בכלל, בעסקים?".

מאז עברו כמה חודשים, וגיליתי ש... התבגרות היא תהליך נפשי שקורה גם בגיל 60 וגם שאני כבר כן, מבינה קצת בעסקים, מבינה מספיק כדי להיפרד באהבה ממסגרת שאינה מתאימה לי, מבחינה עיסקית , ולהיכנס למסגרת אחרת, לבחון אותה ועולם כמנהגו נוהג ,עדיין. אז... נכנסתי ל"ביז" ו...  נכנסתי ללו"ז משמרות המחשב, בביתי , בכל רגע פנוי אני משוטטת באתר, שולחת הודעות, מציצה בכרטיסים , בקיצור, ההתמכרות היתה מיידית וגם שבועיים לאחר ההרשמה, זו עדיין התמכרות קשה. האם יש תרופה להתמכרות הזאת?!