30/04/2009

 ביהמ"ש העליון קבע סופית: הוצאות טיפול בילדים יוכרו לצורכי מס - לנשים ולגברים שיוצאים לעבודה; "אין ממש בטענת המדינה שהפסיקה תועיל בעיקר לעשירים"

בכך דחו חמשת שופטי העליון - אליעזר ריבלין, מרים נאור, עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין ואסתר חיות - את ערעורו של פקיד השומה בגוש דן כנגד פסק דין המחוזי .

בית המשפט העליון קבע סופית כי התשלום למטפלת בילדים מותר בניכוי מס. בכך דחה בית המשפט העליון בהרכב של 5 שופטים - אליעזר ריבלין, מרים נאור, עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין ואסתר חיות - את ערעורו של פקיד השומה בגוש דן כנגד פסק דין בית המשפט המחוזי, אשר אישר את ניכוי הכספים המשולמים למטפלת.

השופטים דחו טענות המדינה, לפיהן הפסיקה תשרת בעיקר השכבות המבוססות והעשירונים העליונים שבהם שני בני הזוג עובדים. כמו כן, קבעו השופטים כי הפסיקה החדשה תחול גם לגבי גברים. 

מאבק משפטי ממושך

המאבק המשפטי החל בעו"ד ורד פרי, אשר ביקשה לנכות את התשלומים ששילמה למעון עבור בנה לשנות המס שבמחלוקת. פקיד השומה לא התיר את ניכוי התשלום מהכנסותיה לצורך שמירה על ילדיה, ובעקבות כך היא ערערה לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של פרי, לאחר שקבע כי "אין מחלוקת בין הצדדים כי השמת ילדיה במסגרות השגחה היא כורח שבלעדיו לא היתה יכולה להשיא הכנסות".

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי הוצאות ההשגחה שלא הוצאו לצורך יציאת ההורים לעבודתם אינן מותרות בניכוי. בנוסף, קבע כי השכר למטפלת כפוף לעקרון של סבירות ההוצאה. לבסוף, בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של פקיד השומה לפיה נקודות הזיכוי הניתנות לאם העובדת ממצות את ניכוי הוצאות ההשגחה. על כך ערער פקיד השומה לעליון.

נשים - וגם גברים

את פסק הדין העיקרי כתב השופט אליעזר ריבלין, אשר כאמור החליט לדחות את עתירתו של פקיד השומה. ריבלין קיבל את עמדת המחוזי וקבע כי אלמלא היו הילדים תחת השגחה, לא היתה יכולה פרי להפיק הכנסה כלל. לפיכך, ההוצאות אינן רק תנאי לעצם יציאתה לעבודה - אלא ההוצאות שנדרשות הן להפקת ההכנסה.

ריבלין מציין כי כשם שההוצאות שנועדו להגדיל את תפוקת העובדים במקום העבודה מותרות בניכוי, גם ההשגחה על הילדים היא בגדר העלאת תפוקה - ממצב שבו ההורים אינם מסוגלים לייצר הכנסה או שיכולתם מוגבלת - למצב שבו כל עוד הילדים בהשגחה הם יכולים לפעול בתפוקה מוגברת לשם ייצור הכנסתם. לפיכך נקבע כי יש להתיר הוצאה זו בניכוי.

ריבלין מציין, כי הוא מתיר לכנסת לחוקק חוקים בנושא על מנת להסדיר את העניין.

עוד מציין השופט ריבלין כי יש לזקוף את שיעור הניכוי במידה שווה על גברים ונשים . בפסק הדין הקורא למחוקק להבהיר את הכללים הוא אומר : "משקבענו כי הוצאות השגחה על ילדים הן בגדר הוצאה בייצור הכנסה וכי ניתן עקרונית לכמתן ולהתירן בניכוי, יוכלו המחוקק, מחוקק המשנה ורשויות המס אם יבחרו לעשות כן לבצע פעולות אשר יבהירו את הכללים המנחים בדבר חילוץ ההוצאה המותרת בניכוי. המחוקק ומחוקק המשנה ואולי אף רשויות המס, יוכלו גם להידרש לשאלה כנגד הכנסותיו של מי מבני-הזוג ראוי לזקוף את הניכוי. ועד שיעשה כך ראוי יהיה, כך נראה לנו, כי רשויות המס יזקפו את שעור הניכוי בחלקים שווים כנגד הכנסתו של כל אחד מבני-הזוג. הוראה כזו לא זו בלבד שתמנע מניפולציות פיסקאליות שאין להן הצדקה, אלא שהיא גם תתיישב היטב עם עקרון ההגינות ועקרון השוויון".

לאמידים בלבד?

כל השופטים כמעט התייחסו לטענת המדינה, לפיה הפסיקה תשרת בעיקר את השכבות המבוססות. כותבת השופטת נאור: "לא אכחד כי הוטרדתי, לא בפן המשפטי אלא בפן החברתי, מן השאלה שהעלתה המדינה האם אין בהכרה בניכוי משום מתן הנאה לשכבות המבוססות יותר, ומשום רגרסיביות כלפי השכבות הסוציו-אקונומיות החלשות.

"על עניין זה עמד גם חברי השופט רובינשטיין, החולק על עמדת המערער בעניין זה. כשלעצמי איני יכולה לשלול את טענות המערער. נושא זה מטריד, כאמור, בפן החברתי, ואולם הפתרון אינו יכול להיות אי הכרה באפשרות לניכוי ההוצאות, בדיוק כשם שהכבדה על תקציב המדינה אינה יכולה לעוות את התוצאה... "אני מצטרפת בכל לב להמלצה לפיה תיבחן האפשרות להרחיב את חינוך החינם הניתן במדינה לילדים בגיל רך. פתרון כזה, אם יימצא שהוא ישים, יהיה לטובת כלל ילדי ישראל (והוריהם), ואפשר וירחיב את מעגל היוצאים (או היוצאות) לעבודה גם בקרב אלה שסף המס שלהם הוא נמוך".

ניתוח פסק הדין  על ידי משרד וורסל את וורסל

באדיבות רו"ח ליאור וורסל