אחד הדברים שהכי הטריפו אותי בחופשת הלידה,
זה שבעלי היה מגיע הביתה בסוף היום והיה אומר:
"אבל את בחופש" …
זה עדיין המשפט שהכי מקפיץ אותי בעולם.
אחרי יום עמוס בטיפול בילדים ארגון הבית בישולים כביסות ומה לא  הגיע בן הזוג שיחיה ומתחיל למנות רשימת כשלים  ובסופם:
"אבל אני לא מבין….את כל היום בבית, את בחופש"

הרעיון שאמא טרייה (או כל אחת אחרת למעשה),
מסוגלת לעשות הכל לבד הוא מופרך ושגוי.
חופשת לידה הרבה דברים, חופשה היא ממש לא.

הרבה נשים בקליניקה שיתפו אותי בתסכול שמשפטים כאלו מייצרים אצלן, את תחושת הביקורת שעוברת בהם,
את התסכול, החשש לאכזב וההלקאה העצמית שהן לא עומדות בציפייה.

 אני פה כדי להסביר למשפחות, לסביבה וגם לכם בני הזוג:
 אי אפשר לעשות הכל.
 במקום הערות וביקורת תציעו מילה טובה, עזרה,
פחות שיפוטיות וביקורת.

כמה מכן שמעתן את המשפט הזה בזמן חופשת הלידה?
​