לפני 5 שנים, כשסיימתי את קורס מאמנים מעט מאוד אנשים ידעו מה זה אימון. האתגר שלנו אז היה להסביר לאנשים "מה זה הדבר הזה" ולמה כדאי להם.

היום, כשכבר כולם יודעים מה זה אימון, כמעט כולם מבינים שכדאי להם ופתוחים לעבור תהליך, האתגר שעומד בפנינו זה לעזור ללקוחות הפוטנציאליים לבחור דוקא בנו מתוך אלפי מאמנים בשוק.

מה שלי עזר כל השנים למלא את העסק שלי ולהצליח מבחינה מקצועית ועסקית זו קודם כל העובדה שתמיד הייתי באימון. תמיד הייתי מוכנה לפנות זמן וכסף ולראות בזה השקעה מניבה. ואכן, ההשקעה הניבה את פירותיה ואני בכל בוקר צובטת את עצמי כדי להאמין שאכן כל ההצלחה הזו אמיתית!

היום אני יודעת שמבחינה קרמטית, העובדה שהתמסרתי ושילמתי בשמחה למאמנים שלי זה חזר אלי בגדול!

מאוד קל להסביר את הקאמרה הזו. כשאני משווקת את עצמי - רואים עלי שאני באימון. רואים עלי שאני בעשייה, בהתרגשות, שאני מאמינה בעצמי ובמה שאני עושה'  - מה שנקרא: I WALK MY TALK

כשאני מתבוננת לאחור וצריכה לזהות מה היו המפתחות שלי להצלחה אני יודעת בודאות להגיד שישנם כמה מפתחות:

1. להיות במגרש - לאמן כל הזמן. בתשלום או שלא בתשלום. להיות כל הזמן ב"שיחה".

2. להמשיך ללמוד ולהתפתח מבחינה מקצועית, דרך סדנאות, קריאה או בקורסים.

3. לעשות עבודה רוחנית: מדיטציה ו/או דפי בוקר או כל עבודה "עוקפת מיינד" .

4. להתאמן - להציב מטרות, לפרוץ את הגבולות שלי, להתמקד, להיות בעשייה ובאנרגיות גבוהות של יצירה. להתאמן פירושו גם להיות בנעלי הלקוח , בחוויה של האימון. בעיני זה "הקורס" הכי חשוב.

5. להיות בהירה לגבי הייחודיות המקצועית שלי, למי אני פונה, מה בדיוק יש לי להציע ועם מה הם יצאו בסוף.

6. ליצור מודל/שיטה/דרך משלי. 

7.  להעז לשווק את עצמי בהתאם.

לדאבונינו, בתחום האימון כמעט ולא קיימת האפשרות לעבודה כשכירים (וגם אם כן זה במשכורת רעב). הדרך היחידה היא להקים עסק עצמאי. שלא כשכירים, שמתחילים את דרכם בארגון ועומד לרשותם בוס, מנטור, נהלי עבודה ברורים, מקום, יקוח ועוד, אנחנו נאלצים לעשות את הכל בעצמנו וכל זאת כשעוד אין לנו בד"כ את הבטחון המקצועי הדרוש.

בעיני, התנאי היחיד להצלחה הוא המוכנות לעשות את הדרך!!!

כשאנחנו מוכנים לעשות את הדרך אנחנו מוצאים גם מי יכול לתמוך בנו, אנחנו עובדים צעד אחרי צעד, אנחנו פתוחים ללמוד, לטעות, להצליח וגם להכשל. לעשות את הדרך אומר להיות מוכן להיות במקום של "הלא יודע" ולהודות שזה קשה לבד . לעשות את הדרך זה לראות רחוק וקדימה אבל גם להתמקד רק בצעד הקרוב, להיות בעל עוצמה עם תוצאות ואחרי כל "לא" לקחת נשימה ולהמשיך הלאה.

אני מאמינה שמאמנים הם צבא השלום של העידן הנוכחי, שיש לנו תפקיד חשוב בעיצוב העולם , תפקיד שהוא זכות גדולה

חזק ואמץ ויישר כוח לכולנו!!!

שרית אמיתי

אני מוקירת תודה לכל מאמני שליוו אותי בדרך, האמינו בי ועזרו לי להצליח. אני גאה על הזכות להיות היום במקום הזה ולהיות המרחב להצלחה למאמנים רבים.

אני יודעת כמה מאתגרת הדרך. בניגוד למקצועות אחרים, לנו אין את הפריויליגיה ואת האפשרות להשתלב כשכירים בארגונים, לקבל חפיפה, להתחלק באחריות, לקבל את העבודה לידינו וכו'.

כדי להיות מאסטר* באימון עלינו לעשות את כל הדרך כמעט לבד אך אני מאמינה שזה לא במקרה. כדי להיות חלק מ"צבא השלום" של העידן החדש האתגר שבדרך הוא "מסננת" שמשאירה רק את אלו המחויבים באופן טוטאלי לעשות הבדל בעולם, במגרש.