21.12.16  במהלך טיסה לסן  פרנסיסקו.

דברים אלו נכתבו תוך כדיי סיום צפייה בסרט שנקרא "nerve" ובו משחק ,

משחק על החיים. באותם רגעים אני חש שוב את אותו דחף מועצם מאוד לחיים

להמשיך את  ייעודי ואת  חזוני להעביר את המסרים שלי לעזור לאחרים שנמצאים

שם בכאב בצער . שיש אחרת ואפשר אחרת.

הכל מתחיל מהרצון . כן רצון עז להמשיך לומר להרגיש . כמו להתענג על גלידה או כל מאכל

אחר טעים ומענג. לחבק חיבוק חם ומלא באהבה את האהוב מולנו.

"זה תפס אותי ממש לא  מוכן  אני מוצא את עצמי שוכב על הספה בתנוחת עובר  כשכול גופי  רועד  

מקור  וכמו גלי קור תוקפים את גופי ואני מכווץ כולי ומתקפל יותר ויותר...מחכה  שהגל הזה יעבור

הבנתי עמוק עמוק  בחוויה הזו שאני חייב לשחרר משהו חזק חזק ועמוק משהו מושרש

ואני עדיין בתוך  החוויה הזו ממש מוטרף וחזק אני מרגיש זוועה רועד מקור איום ובלתי נשלט

ובתוך כל זה מנסה לחשוב מה הולך כאן?  התעטפתי בשמיכה וחשוב לציין שהיה זה באביב

חוויה זו תפסה אותי בלתי מוכן בעיצומה של  תקופה בה עברתי בעצמי אימון אישי בה מרצוני העז

בחרתי לשחרר ולחיות  לצוף מעל השכול האבל הצער...  בכל כוחי בחרתי בחיים רציתי בכל מעודי

לצוף לחיות לחזור לטעום את טעם החיים האמיתי ולא לצד החיים ולא להיות  צל מהלך מת מהלך כפי  שהייתי תקופה ארוכה מאוד. ולאחר שוך הסערה  ממש כמו סערה בחוץ שחלפה לה ולאחר מכן בא השקט  המיוחל ובאמת או אז הרגשתי את עצמי נרגע אט  אט ולאחר מספר רגעים  הרגשתי  שלוו  רגוע  משהו עמוק השתחרר מתוכי הבנתי שהצלחתי לשחרר אחיזה.  אחיזה שכבר לא שרתה אותי .  הרגשתי נפלא הקור והרעידות  חלפו להם  כלא היו . נותר רק השקט המבורך והרגוע  שהציף את כולי . וכל זאת לדעת לבחור לרצות לבחור .לבחור בחיים  ולדעת  לבחור ולחיות לצד האובדן העצב והגעגועים.