איך אתם קמים בבקר? מה עובר לכם בראש ברגע שהגוף והמוח חשים את רגע ההתעוררות? אתם יכולים לשחזר זאת? או אולי אתם, כמו רבים אחרים מעבירים ל"טייס האוטומטי" ושועטים לקראת העשייה במהירות, להספיק להתרחץ, להתלבש, להעיר את הילדים, בן/בת הזוג, לשתות משהו להתכונן לקראת הסעת הילדים לגן/בית הספר ולטוס לעבודה כדי להגיע בזמן. האם אתם מודעים לרגע אחד אבל משמעותי למה שקורה לכם בגוף, במחשבה, בליבה שלכם?

מתאמן שלי שהגיע אלי בגלל תחושת עייפות והחמצה אמר לי: "הלואי שיכולתי לקום בבקר עם מנגינה בלב! מנגינה שתגרום לי לחייך ולהרגיש שאני "חי את החיים" וממצה אותם עד תום!"

מהי המנגינה הזאת? זוהי מנגינת ההגשמה. מנגינה אישית של כל אחד מאתנו. מנגינה ייחודית שאנו ממציאים. מנגינה שיש בה את הליבה האותנטית שלנו. וכשהיא עולה הכל בהיר. זוהי מנגינה ההופכת לרגש עז הדוחף אותנו לפעולה. לא רק בגלל שכייף לעשות זאת, אלא בגלל שזהו הדבר הנכון לנו לעשות למען ההגשמה שלנו. הגשמה היא התחושה הזו של להיות במקום הנכון, בזמן הנכון, לרצות להתמודד עם אתגרים, לשמוח, לכאוב, להתאמץ, לעשות, לנוח, לשאול, לדעת, לסמן מטרה, לצעוד לקראתה ולהגיע אליה. ושוב להשתוקק למשהו נוסף ולהתחיל את הדרך מהתחלה: סימון מטרה, צעידה בדרך, והגעה למטרה.

הגשמה באה גם עם רגעים של כאב, חשש, מאמץ, בדידות. כשאנו מחוייבים אליה, אנו נדרשים לדעת מה חשוב לנו בחיים, מה אנו רוצים, למה אנו שואפים, מהי מטרת חיינו. ובעיקר, מה גורם לנו לשיר ולרקוד את החיים עד כדי תחושה של התרגשות והתעלות כשגופנו הופך לכלי נגינה עם תיבת תהודה מ ה ד ה ד ת.

בעקבות המודעות מאירת העינים הזו, אנו לא מתפשרים. אנו עושים צעדים אמיצים לקראת המעברים בחיינו והולכים עם זה עד הסוף. ההגשמה, אם כן, אינה נקודה בזמן, רגע אחד של שיא. היא תהליך אשר לאורכו אנו חשים מוגשמים כל רגע בחיינו ומסוגלים לרקוד במקום ללכת, לשיר במקום לדבר.