זהו ערב של חשבון נפש, של שקט פנימי ושל בחירה באור. בערב הזה אני עוצרת ומביטה אחורה – לא בכאב, אלא בהכרת תודה. תודה לכל אותם רגעים ואנשים שנדמו כמעכבים, אך בעצם הפכו להיות אבני הדרך שבנו אותי. ולכל אלה שלא האמינו בי – אני בוחרת לסלוח, למחול, ובעיקר להודות.

·         אני סולחת ומוחלת לאבא שלי שאמר: “את לא מבינה כלום.” בזכותו התחזקתי והוכחתי לכל העולם ואחותו – שאני מבינה מאד.

·         אני סולחת ומוחלת למורה בתיכון, שלא נתן לי לדבר גם כשהרמתי יד קטנה. בזכותו – היום אני לא מפחדת להביע את עצמי בקול גדול.

·         אני סולחת ומוחלת למקום העבודה שלא קידם אותי כי “אין לך בגרות!” – בזכותם התפטרתי, עצרתי, ובגיל 30 השלמתי בגרות מלאה.

·         אני סולחת ומוחלת לתלמידות בקורס, שהשתלטו על השיח ולא נתנו לי להוציא מילה. בזכותכן למדתי שעוצמה יכולה להיות גם בשתיקה.

·         אני סולחת ומוחלת למורה שלי למשחק, שלחצה אותי עד לקיר ולא ויתרה גם כשבכיתי. בזכותה – היום אני עומדת על במה, עם כל הכישרון, האומץ והתעוזה.

הערב הזה אני חשה את הכוכבים מעלי מאירים לי את הדרך, ואת התבונה שבתוכי שמובילה אותי ברגעי מבחן. אני מתמלאת ברוך על מבול של תודות ופירגונים שמגיעים אלי במקצועי כנומרולוגית קבלית, ועל האפשרות להעניק וללוות אחרים במסע חייהם.

תודה ענקית לאישי האהוב, לילדיי ולנכדיי – על אהבה, על תמיכה ועל גאווה.
תודה לחברותיי היקרות ולכל המורים שליוו אותי בדרך.
תודה לבורא עולם שמאיר את דרכי – ושם לי כנפיים.

חברות וחברים יקרים,
סליחה היא לא ויתור – היא חירות. ברגע שאנחנו משחררים טינה, אנחנו משחררים את עצמנו. הדרך קדימה מתבהרת, הלב נפתח – והחיים מתמלאים באור.

גמר חתימה טובה ושנה טובה,
באהבה גדולה – ציונה אבירם