יש רגע שבו נסגרת דלת העבודה הרשמית – ונפתחת דלת חדשה: הפנסיה.
עבור רבים זה שלב של שקט, עצירה, אולי ריקנות… אבל אצלי זה היה ההפך.
המוח שלי היה מלא עד אפס מקום: ידע, ניסיון חיים, רעיונות בלי סוף. לפעמים הרגשתי שהוא פשוט מתפוצץ.

ואז שאלתי את עצמי – מה עושים עם כל היידע הזה?

והתשובה שעלתה מהלב הייתה ברורה: לא לשמור בפנים. לשחרר החוצה. להתנדב, לייעץ, לכתוב, ללמד, לתת. וכשאני עושה את זה – קורה קסם. המוח נושם, מתרוקן, ומיד נפתח מקום חדש להשראה וללמידה. כך הבנתי – הפנסיה היא לא סוף הדרך. להפך! היא התחלה למסע חדש.

בגיל 70 הרמתי מכחול והתחלתי לצייר. עליתי על במה, שיחקתי בתיאטרון, למדתי משחק מול מצלמה ובגיל 74 גם למדתי לשחות . כל דבר חדש שנגעתי בו – הדליק בי ניצוץ. וזה גם הגיל שבו למדתי לעצור וליהנות מהרגע. יש לי זמן. אף אחד לא רודף אחרי!

וכשאני מטיילת אני נושמת את ריח הפרחים,  מביטה בנוף, אומרת שלום גם למי שלא הכרתי. במכון הכושר יוצרת חברויות חדשות, משתפת, מקשיבה וצוחקת. בבית אני מביטה על האיש שלי בעיניים טובות, אומרת תודה על הדרך הארוכה שעברנו ביחד ומקשיבה לו באמת.

למה אני משתפת אתכם? כי כשחיים כך – משהו משתנה גם בגוף. הבריאות מתחזקת, הראש עסוק בטוב ולא במחלות. פחות תרופות, פחות תלונות, פחות ביקורת. ההתלהבות, הנתינה והלמידה – הן התרופה הכי טובה שיש. וכל טיול זוגי ירגיש לכם כמו ירח דבש חדש – מתנה יומיומית של קרבה ואהבה.

אז בעיניי, פנסיה היא לא פרישה מהחיים – אלא כניסה למסע חדש. מסע צבעוני ומרגש, שבו לא מוותרים על עצמנו, אלא ממשיכים לחלום, ללמוד, לאהוב, לבעור. כי לשמור על המוח חי ובועט, זה לשמור על הלב חי. וזה אומר לשמור על עצמנו חיים באמת.

ציונה אבירם – נומרולוגית קבלית - בהתנדבות מלאה

מנטורית ומורת דרך לזוגיות ומערכות יחסים

מחברת הספר: סודות מחדרי הלב

*ציור שלי צבעי אקריליק