נתחיל בוידוי: אני רווקה סדרתית.

הייתי אחת עשרה שנים עם אבי ילדיי. אחרי חמש שנים כשקנינו דירה ביחד ואיחדנו חשבונות בנק, החלטנו שצריך גם הסכם ועשינו אותו אצל עו"ד בת"א. אחרי תשעה חודשים נוספים, כשראינו שאנחנו לא מקבלים מתנות, גם עשינו מסיבה, אבל בלי טקסים.

לא שמפריע לי הטקס עצמו.

אמנם אני לא מוכנה שיאמרו עליי שקרים (שאסר לנו את הארוסות לנו? בתולה?) או יעליבו אותי (שוש תשיש ותגל העקרה) מתחת לחופה.

אמנם בחתונות שהן לא של משפחה קרובה ובלי הילדים, אני משתדלת לא להתקרב לחופה כדי לשמוע את הדברים האלה.

אבל הטקס והרבנית והמקווה זה לא באמת מה שמרתיע אותי. זה סוג של טקס רוחני וצריך להתייחס אליו כחוויה אנתרופולוגית או רוחנית.

הבעיה האמיתית שלי עם נישואין כדת משה וישראל היא שזה חוזה בינו לבין אבא שלי, שאני בו הסחורה, לכתובה יש המון אותיות קטנות, חלקן בארמית (שלושה סדרים במשנה פלוס התלמוד עליהם). מי קרא את כולם?

אנשים שמתחתנים בטקס בודהיסטי הרבה יותר מצחיקים בעיניי, כי מצד אחד הם לא רוצים טקס דתי, אבל מצד שני הם כן מתחתנים בטקס דתי, אבל של דת אחרת (מי יודע כמה אותיות קטנות בסנסקריט ובטיבטית יש לכתובה הבודהיסטית?) 

הבעיה האמיתית שלי עם נישואין אזרחיים בחו"ל, שמוכרים על ידי משרד הפנים הישראלי, היא שהדרך חזרה (יעני גירושין) חייבים לעבור דרך הרבנות, ושם מי שלא רוצה להתגרש יכול לעשות המון בעיות למי שכן רוצה. וגם אם לא, יש כל הפגרות והדיונים והדחיות, ויש לי מספיק חברות שלקח להן שנה ויותר להתגרש. לא רוצה.

העניין הכספי לא היווה שיקול, אבל למי שמתעניין - אם כתוב לי בתעודת הזהות "רווקה", אני אם חד הורית ומקבלת עוד נקודת זיכוי במס הכנסה. לבני זוג נשואים יש יתרון רק אם אחד מהם אינו עובד, ואני לא מהסוג שחי על חשבון הבעל.

כאשר התחתמתי עם אבי ילדיי, העדפתי שהחוזה יהיה 3-4 עמודים, בעברית ובגופן בגודל 14.

כאשר נפרדתי מאבי ילדיי, עשינו את חלוקת הרכוש על גב פרסומת מהדואר, במטבח על כוס תה מהגינה. בלי גישור ובלי עורכי דין. הסכמנו ביחד גם על כמה חריגות מההסכם המקורי, אבל חשוב שיהיה הסכם למקרה שאין הסכמה.

אנחנו חברים הרבה יותר טובים היום מאשר כשהיינו ביחד, וכמו שכתבתי בפורום בעבר, אני גם הכרתי לו ולאשתו את הפונדקאית שלהם, שהיא חברה של הבת של שגו.

ביום חמישי האחרון עמדתי לראשונה בחיי מתחת לחופה.

זוג חברים טובים וצעירים שהתחתנו ביקשו ממני להשיא אותם, ולא היה גבול לשמחתי.

אני מצד הכלה. היא בעלת נטיות בלשניות, והייתה תלמידה שלי לפרסית באוניברסיטת ת"א.

את החלק הפרקטי הפקדתי בידיה הנאמנות של עו"ד רויטל זהר ירון.

את החלק הטקסי הכנתי יחד עם בני הזוג. זאת גם הייתה הזדמנות לפגוש חברים אהובים שלא פגשתי המון זמן.

הם הורידו שני נוסחים מהאינטרנט.

עברנו עליהם, ראינו מה מבנה הטקס המקובל, לקחנו כמה משפטים מכל אחד, אבל את הרוב ניסחנו בעצמנו והתאמנו להם. שניהם מאוד רציונלים, עם שתי רגליים על הקרקע, והורידו את כל הקיטש מהטקס.

את מה שנשאר מילאנו באטימולוגיות ובדיבורים על מקורות המנהגים.

למשל: המילה העברית זוג באה מיוונית zugon שמציין את המוט שמחבר בין שני שוורים, כלומר עול. השורש ההודו-אירופי הוא שורש של חיבור, רתימה. מאותו שורש באה גם המילה האנגלית junction, והמילה הסנסקריטית (הודית) יוגה - איחוד, חיבור, רתימה.

מכאן כמובן כל זוג יכול להחליט בעצמו בכל צומת בחיים אם להתייחס לזוגיות כעול או כאל איחוד מקודש.

דבר מעניין נוסף שגיליתי, הוא שבבבל בכלל לא היו מקדשים בטבעת. דמי הקידושין היו עוברים לאבי הכלה (אולי כריאקציה לשכנים האיראנים, שאצלם לנשים היה מעמד גבוה "מדיי" בעיני חכמי התלמוד), ולו אין מה לעשות עם טבעת. היו מקדשים ביין ששוויו יותר מפרוטה, בתמר, בבצל...

בארץ ישראל גיל הנישואין היה גבוה יותר ודמי הקידושין היו עוברים לכלה עצמה. לכן קידשו בתכשיט. למה דווקא טבעת? אולי בהשפעת הרומאים. אצלם האיחוד היה נערך באמצעות טבעת מתכת שעליה ציור של ידיים שלובות.

במקום שבע הברכות המסורתיות, היו לנו שבע ברכות של חברים ובני משפחה. כדי לשמור על ההפתעה לבני הזוג אבל למנוע פדיחות מתחת לחופה, כל הברכות עברו קודם דרכי, כשאני בודקת שאין קיטש (הוראה של בני הזוג), שאין כפילויות ודברים מביכים מדיי, ושהברכה לא ארוכה מדיי. בהשראת ביז, הגבלנו את כל הברכות ל-60 שניות, ההורים קיבלו 120 שניות לכל זוג אבל רק אחרי התמקחות.

ההגבלה -60 שניות היא נפלאה גם בנטוורקינג וגם מתחת לחופה, כי היא מאלצת את המברכים לזקק את הברכה ולבחור מכל מה שהם רוצים לומר רק את המיטב.

הברכה השביעית הייתה הברכה המסורתית, מפיו של זמר הבס אמנון זליג, חבר קרוב של החתן, שלומד מוסיקה בגרמניה והקדים את חופשתו בארץ לרגל החופה.

אמנם לא היה קיטש, אבל היה מרגש.

קיבלנו אחר כך המון מחמאות מכל הכיוונים - על הפורמט, על האטימולוגיות וההסברים, ועל הקסם והייחודיות וההתאמה לזוג.

פעם ראשונה שלי מתחת לחופה, התרגשתי עד אין קץ (בתמונה אתם יכולים לראות שאני קוראת מהדף. זה קורה לי רק כשאני מתרגשת מדיי), והתמכרתי.

מעכשיו אני מותחת את המותג ד"ר תמר עילם גינדין, ואני גם עורכת חופות. יכול להיות שזו תהיה תעשייה משותפת עם אמנון, והלוגו שלנו יהיה פרח אמנון ותמר (לא כל כך רוצה לקרוא לשותפות שלנו אמנון ותמר, כי הדמויות התנכיות הן לא בדיוק סמל לזוגיות מופלאה).

מזל טוב!

ד"ר תמר עילם גינדין

עורכת חופות מיוחדות ללא שום הסמכה.