קל מאוד להגיד שכשהחיים נותנים לך לימונים תעשה מהם לימונדה, וגם הרבה יותר קל לראות את הצד המואר אצל אחרים מאשר אצלנו.

אז הנה שני סיפורים על עצמי, עם כמה וכמה לימונדות.

הראשון קצר עם שלוש-ארבע לימונדות:

ביום שישי הצטלמתי לתוכנית טלוויזיה שאת שמה אפילו לא אומר, כי אני לא רוצה שתצפו. מילא שהמראיין שכח שלמדתי 11 שנים לתואר ד"ר, אבל פעם ראשונה שמראיין בטלוויזה שאל אותי למה זה חשוב, או למה זה מעניין. לא זוכרת מה שאל ומה עניתי, אבל כמובן שאחר כך חשבתי שיכולתי לעשות מזה לימונדה מצוינת, שאני מגישה לכם לצלילי מוסיקה:

במילה כינים, ה-מ' היא שורשית. כלומר השורש הוא כ.נ.מ (ולראייה - כינמת, כנימות וכו', והמילה התנ"כית כנם = כינים). אנחנו, הדוברים, ניתחנו את ה-ים בתור סיומת רבים, וגזרנו מזה את היחיד כינה. בעצם כינה היא מילה חדשה יחסית, שלא קיימת בעברית המקורית.

למה זה חשוב - שום דבר לא חשוב. חשוב זה משהו אחר לגמרי.

אבל למה זה מעניין? כי גזירה לאחור זה דבר שאנחנו (וגם שפות אחרות) עושים גם במילים אחרות:

מה"רבים" פילים (film) יצרנו את היחיד "פיל" (בעיקר בשפת ילדים).

האנגלית גזרה מה"רבים" pease/peas את היחיד pea.

המילה המגניבה ביותר שנוצרה בגזירה לאחור (בעיניי, כמובן) היא שאילה מיוונית דרך ארמית. כלי המיתר שנקרא ביוונית psalterion, מאותו שורש שממנו קיבלנו גם את "פזמון" (גזור מהפועל "לפרוט על מיתר"), עבר לארמית כ-פסנטרין/פסנתרין בספר דניאל, ואנחנו ניתחנו את הסיומת -ין בתור רבים, וגזרנו את היחיד פסנתר.

הלימונדה האמיתית היא המרואיינת השנייה בפאנל, הסופרת יוכי ברנדס. היא הייתה מקסימה לגמרי, וכמה שאפשר להגיד את זה על היכרות של חצי שעה - ממש נהיינו חברות. סיפרתי לה שאני רוצה להגדיל את כמות ההרצאות שלי והיא חיש קל שידכה אותי לסוכן הרצאות, אחרי שסיפרה לו עליי ניסים ונפלאות, וכבר שלחתי לו חומר שלי וניפגש אחרי פסח.

ושתי הלימונדות האחרות הן כמובן הפניות - הלקוח של יעל גולדמן שי כבר קיבל טלפון מההפקה, והם ביקשו שגם אורלי כרמון תשלח להם תחקיר לאייטם איתה.

התחקירן הביע עניין בראיונות איתי בנושאים נוספים - ראיון בתחום האקדמי שלי לקראת שבועות וראיון על הפונדקאות כשאקבל היתר גורף מבית המשפט לפרסם את שמי בתקשורת בנושא זה - אבל אני לא חושבת שארצה לחזור לאותו מראיין.

אחרי הכל, הלימונדה הרבה יותר טעימה באולפן "העולם הבוקר"...

בסיפור השני יש כמה סיפורים בסיפור אחד.

לפני כחודשיים פנתה אליי מורה מחיפה בקשר להרצאה על תרבויות ולשונות בערב מגמה בבית ספרה.

אמרתי לה שאני מעדיפה ימי ראשון, שלישי וחמישי.

היא נתנה שני תאריכים אפשריים - 30.4 ו-6.5, וקבענו ליום חמישי 6.5.

(מוסיקה של זמן חולף).

ב-30.3, אחרי ההרצאה האחרונה שלי בעונה הבוערת, דיברתי עם ליזי ביזי, העוזרת האישית והחמצן הצמוד שלי, וסיפרתי לה שאחרי חודש עם המון הרצאות (בשבילי), פתאום יש לי עונת יובש, ושבמקביל עומד להתפנות לי זמן כי גם עבודת הבוקר עוברת להילוך איטי יותר וגם כי הזוגיות מסתיימת.

ליזי הציעה שאנצל את הזמן הזה כדי להשקיע יותר בנטוורקינג, וגם לעשות הרצאות פתוחות שאליהן אזמין חברים מביז, כי כך יוכלו להמליץ עליי הלאה בלב שלם. מבחינתי ההרצאות האלה הן לא הכנסה כי אני מוציאה את רוב ההכנסות על קידום נוסף כמו צילום ההרצאה ועריכת קליפ ע"י דוריתה בכר.

התייעצתי איתכם בפורום וקבעתי הופעה המשותפת עם דדי בר שלום, הופעה פתוחה בפורמט שכבר הופענו בו במסגרות סגורות וקיבלנו פידבקים נהדרים: הוא שר שירים מכל מיני עדות ואני מספרת על מילים שקיבלנו ונתנו לשפות של העדות האלה (הידעתם שברוסית malina זה לא רק פטל אלא גם בסלנג של העולם התחתון "מאורת גנבים"? מהמילה העברית מלונה).

לימונדה א - נצלו עונות יובש כדי לבצע "עבודות תשתית" לעסק.

קיבלתי הפניה מדרור ברק לסדרת הרצאות בקתדרה בראשל"צ.

עמלה כפולה מחודש פברואר, אבל הקתדרה הזמינה רק חצי סדרה, ובמחירי קתדרה שזה מתחת לרצפה.

יוצא שהעמלה היא 40% מהשכר שלי (נו, טוב, 34%, כי אני מקבלת 10% כיו"ר של דרור בזמן שליחת העסקה ועוד 5% כי דרור הוא דור שני שלי...)

דבר ראשון, עשיתי הפניה לדוריתה בכר שתצלם ותערוך קליפים לכל המרצים בקתדרה.

דבר שני, הדבר - בתוספת לעונת היובש - גרם לי לחשוב שנית על המחירים שלי, והחלטתי שחוץ ממה שכבר נקבע, אעשה מחירי קתדרות כאלה רק בעונת היובש. אז אם מישהו רוצה לשדך לי קתדרה באפריל-אוגוסט 2010...

דבר שלישי, אמנם מחירי ההרצאות נמוכים (הרצאות ראשונות ל-2010 אז הסכמתי...), אבל מנהלת הקתדרה כל כך אהבה אותי, שסידרה לי את מוזיאון ראשל"צ - מקום מאוד מכובד - במחיר מאוד מאוד אטרקטיבי (היה אמור להיות חינם, אבל זה רק כמו חינם) להופעה המשותפת שלי ושל דדי בר שלום ביום חמישי 7.5, וגם תעזור לנו בפרסום האירוע.

ואולי היא גם תזמין אותי במחיר הרצאה נורמלית לחוג החברים שלה.

לימונדה ב - אמנם לא קיבלתי את כל הכספים שאני רגילה על הרצאות, אבל קישרתי בעסקה נהדרת (לשני הצדדים), וקיבלתי מקום בכמעט חינם להרצאה פתוחה ופרסום לאותה הרצאה.

העמלה הצדיקה את עצמה...

הכל נסגר, כולל פרסום, ואז נזכרתי שאמרתי לאותה מורה מחיפה שאני מעדיפה ימי ראשון, שלישי וחמישי, וה-6.5 הוא בכלל יום רביעי (יש לנו גיבוי במייל על התאריך 6.5, אבל גם על זה שהיא תלך לקראתי ותעשה את זה ביום איזוגי).

ליזי התקשרה ואכן ההרצאה בחיפה נקבעה ופורסמה ונסגרה והוזמנה ל-7.5.

אלון גור אריה אמר לי פעם שעם כל ההספקים שלי, הוא בטוח שאני תאומות, אבל האמת היא שדבר אחד אני עדיין לא יודעת לעשות, למרות שאני שפן של דורסל עם מדבקות של לייף-וייב: להיות בשני מקומות בעת ובעונה אחת.

המוזיאון הסכים לדחות את ההרצאה, אבל ה-14.5 כבר היה תפוס להם, אז דחינו ל-21.5. רשמו ביומניכם וכמובן - הירשמו להופעה המשותפת. עם כביש 6 וכביש 431, ראשון יותר קרובה לאיזור השרון מאשר ת"א.

לימונדה ג - היה בלגן עם הזמנים, אבל המועד החדש מאפשר לנו יותר זמן לפרסם את הערב המשותף אחרי פסח, כולל באירוע יום השנה לביז (שבו אני נותנת חסות כסף. גם אתם?).

נכון שכך אני מפסידה את המומנטום של הרצאות לסוף שנת הלימודים בחדרי מורים, אבל בשביל זה פגשתי את יוכי ברנדס ושודכתי לסוכן הרצאות...

חג שמח לכולם,

מעבדות לחירות ומאפלה לאור גדול!

ד"ר תמר עילם גינדין

הרצאות לחוגי בית, חברות וארגונים שמשלמים היטב.