אזהרה - זה ארוך. מי שאין לו זמן וטרם למד קריאה תלת מימדית, מוזמן לדלג למוסר ההשכל בסוף.

היום התחיל קצת לפני 7. ג'ט לג של שעון חורף, הילדים עדיין קמים מוקדם.

מתארגנים מהר, אני אפילו מספיקה לאכול לפני שאני מסיעה אותם לבי"ס. זה טוב, כי אני יכולה מבי"ס ללכת להליכה עם נורית אטנר, שמשמשת לי חברה, יועצת, פסיכולוגית, מאמנת כושר ומביאת שפע (כמעט כל פעם שאנחנו הולכות ביחד אני סוגרת הרצאה).

התחלתי לעבוד כיועצת פרילנסרית במקום חדש. בארוחת צהריים מספרת לחברים החדשים (שזוכרים אותי מהרצאות שנתתי בעבר, אבל אני לא זוכרת את כולם...) איך הגעתי לאיראן ולפרסית, ועל התפתחויות מפרסית עתיקה לאמצעית לחדשה. לא, אני לא מספרת סתם - רק למי ששואל, מתעניין ובמקרה הזה - יודע פרסית.

בורחת מארוחת הצהריים באמצע כדי לקבל את פני הילדים בבואם מבי"ס.

מרגישה עדיין אשמה על אמש.

אמש הייתי במפגש הפתיחה של מרכז עסקים.

היה אחלה (לא פלא, עם תמי מרון בתור יו"ר), חוץ מזה שהילדים התקשרו מיליון פעמים והבן היה מתוסכל לחלוטין מזה שהוא לא הצליח להפעיל את הוידאו. השארתי אותם לבד לניסיון, כי בפעם הקודמת - כשהשארתי אותם עם בייביסיטר, הילד דרש שלא אביא יותר בייביסיטר בשום אופן (אמרתי לה להאכיל אותו בזמן והיא לא הבינה כמה זה חשוב...).

הם כבר גדולים, בקיץ נשארו בבקרים לכמה שעות לבד בזמן שטיילתי בקבוצות נטוורקינג אחרות (יש DVD - הכל בסדר), אבל בערב זה עדיין בעייתי.

הניסוי לא צלח. הילדה מאוד רצתה בייביסיטר, אבל הילד עדיין מסרב בתוקף.

מזל שיש לי אבא. עסוק עסוק, אבל כשאני מתקשרת ומבקשת - כבר בדרך חזרה ממרכז עסקים - הוא מבטל פגישות כדי לעזור לי עם הילדים בערב.

אחר הצהריים הוא הולך לחבר ויחד עם החבר לחוג, היא הולכת לחברה.

פגישת עסקים מהדור השלישי מתחילה ב-20:00 ואני צריכה להיות שם לפני כן. צריך לצאת מכפר סבא ב-18:30. 

ב-18:10 מתקשרת לחברה של הבת ומבקשת שתהיה מוכנה ליציאה.

יוצאת מהבית עם הלפטופ כדי לרשום במקום חברים מחוץ לאתר (בסוף שכחתי. סתם נסחבתי איתו...).

נזכרת ששכחתי חומר פרסומי. לא נורא. אורלי כרמון מביאה לי שאריות ממרכז עסקים (כי ברחתי משם בלי לחכות שכולם ייקחו), וגם לרוב האנשים שיהיו כבר יש הגלויה שלי.

מגיעה לכיכר של הרצל-הכרמל.

נזכרת ששכחתי את הדגל ואת הקופסה עם תגי השם.

עושה U, חוזרת הביתה, לוקחת אותם.

באוטו, נזכרת שרציתי לקחת עוד משהו - מה זה היה?

רצה לקחת עוד גלויות, למקרה שבכל זאת יהיה יותר ביקוש.

18:43 אוספת את הילדה מהחברה.

18:45 אוספת את הילד מהטאיקוונדו. מדברת כמה דקות עם אמא אחרת - יש הערב אסיפת הורים ואני לא אהיה, מבקשת שתעדכן אותי. מעדכנת אותה שעדי רונן הזיז את ההרצאה שלו ל-20:00 - אולי היא כן תבוא איתי.

18:54 סוף סוף יוצאים לדרך.

לפני איילון כתוב "פקק מרוקח עד לה-גוורדיה".

מפעילה את הילדים שישירו איתי "הכביש פתוח והתנועה זורמת".

זה עובד. בקק"ל כבר כתוב שזה רק עומס מרוקח עד לה גרדיה, ומתברר שזה מסוף רוקח וזז במהירות סבירה.

19:30 קפה קפה, ארבעה חברים כבר שם עושים 4*4.

נכנסת עם הילדים, מארגנת את פינת הדגל, מנדבת את יעל גולדמן שי להיות גזברית לערב זה.

עכשיו אני כבר לא זוכרת מה קרה מתי.

באתר נרשמו 24 אנשים. בגלל הבעיות שהיו בזמן האחרון רשמנו עוד 7 ידנית.

חלק מהנרשמים לא הגיעו בסוף, אבל הייתה הצפה של אנשים שהגיעו בלי להודיע.

מפגש עם 37 אנשים זה כיף ומחמיא, אבל קצת מלחיץ כשבית הקפה ערוך ל-30 ואין עוד כסאות.

גם האוכל מתעכב. בפעם הקודמת הצלחות היו על השולחנות כשהגענו והפעם רק ב-20:20 הגיעו הצלחות והאוכל. תדרכתי את המלצרית שיביאו את כל הקפה עד 20:30 כדי שה-60 שניות יהיו בסביבה שקטה, אבל שיניתי את ההוראות ל-"קודם כל אוכל". אז מכונת הקפה הנעימה לנו ברקע בזמן ה-60 שניות.

ניתן להם על הראש, בפעם הבאה הכל יהיה מוכן.

ובפעם הבאה גם כולם יירשמו מראש.

ישי בית הלחמי דווקא היה מרוצה מהאיחור, כי בינתיים הוא עשה עיסוי על הכיסא שלו לאחד הלקוחות שישב בבית הקפה (לא קשור לקבוצה) והחזיר לעצמו את ארוחת הערב פלוס.

20:40 במקום 20:30 מורידים את הצלחות ומתחילים את המפגש.

אנרגיות מעולות, נטוורקינג במיטבו למרות שנאלצתי לחתוך בזמנים של סבב העדויות כדי לעמוד בזמנים.

כל אחד היה רשאי להעיד רק על אדם אחד (אני בחרתי את אלון גור אריה, כי הוא הכי פחות מוכר מכל החברים).

כיף להנחות פגישה של כל כך הרבה אנשים. כיף שמגיעים הרבה, שמעידים וגם עושים עסקים.

אבל בפעם הבאה - כולם נרשמים!

אבא שלי מחזיר את הילדים ב-22:00. ב-7 דקות החריגה מהזמנים אנשים מעידים והם עושים לי שלום מבחוץ.

כשהפגישה נגמרת הם נכנסים, שולחת אותם לצחצח שיניים, אבא שלי נכנס ומגלה חברים מן העבר - יגאל דודזון מתיכון עירוני ה' וג'ודי אבידרור אמא של מתן שהיה איתי בגן.

ממשיכה עוד נטוורקינג ומינגלינג ומילים לועזיות נוספות בזמן שהילדים רואים ערוץ הילדים. רוצה לקחת אותם הביתה אבל כל פעם עוד משהו ועוד משהו.

יוצאים ב-23:10.

נרדמים באוטו. הם, לא אני.

אם לא יצליחו מחר לקום בבוקר, אתן להם יום חופש מביה"ס. גם ככה הם לא לומדים בשלושת השבועות האחרונים, אבל זה כבר מסיפור אחר.

לקחים:

1. בפעם הבאה לתדרך את בעל בית הקפה על כל פרט ופרט. לא לסמוך על זה שבפעם הראשונה היה מושלם.

2. למפגש הבא - ב-27.10 - להירשם באתר!!!!