אני שומעת "אבל", אני מציינת.

"נכון", היא מחייכת.

"אני תוהה מה הסיכוי שזה יחזיק מעמד. הוא מנכ"ל חברה, רגיל לעבוד לצד "תותחי" מקצועיים, בעלי ממון ואני רגילה. כן יש לי מקצוע, אני עצמאית, מכוונת להתקדם אבל בתכלס – הוא יכול להשיג יותר"....

"יותר מה"? שאלתי.

"ברח" לה חצי חיוך. "יותר משכילה, אולי? יותר ממוצבת גבוה כלכלית"?

"האם את מאמינה שה"יותרים" האלה, אם יהיו לך, יעשו אותך בת זוג טובה יותר עבורו"?

"האמת"? לא ממש.

"אז זהו שאין בהכרח קשר בן הישגים לבן תחושת ערך. כשאת תרגישי שאת "שווה", שאת בעלת ערך בזכות מי שאת, שאת ראויה כפי שאת ולא בזכות מעמדך המקצועי ו/או הכלכלי – תרשי לעצמך להיות all in בקשר, כשותפה שווה בזוגיות. ממקום כזה יש בהחלט סיכוי לקשר הזה כמו לכל קשר אחר.

פעמים רבות, מן הסתם, מגיעים אליי אנשים, זוגות עם אמונה מגבילה, שלעיתים אפילו אינה מודעת: "לא מגיע לי כי אני לא טוב מספיק".

"למה שהיא תסתכל עליי תראי איך אני נראה".

"עד שלא אעשה דיאטה אף אחד לא ירצה אותי".

האמנם?

עניין של נקודת מבט.