התנדבות- למה?

להנצחה ולנשמה: אוטוטו עשר שנים מאז שאבי נפטר. די מהר חיפשתי את הדרך כיצד להנציח את שמחת חייו ומצאתי- למדתי ליצנות רפואית. מאז ועד היום ההתנדבות הזו נותנת לי המון; לראות את הקשישים שמחייכים אליך, מרימים אליך את ידיהם ומשתוקקים למגע ולתשומת לב אישית ומשהו כיפי לעשות ושונה מהשגרה היומיומית. איך ליבי לא יימס? אז ניגשתי אחד אחד, רקדנו יחד, חייכנו, ליטפתי, והיה כיף לכולם. ובני המשפחה ההמומים בראותם את הוריהם מחייכים ומשתפים פעולה- דרשו תמונה להנצחת הרגע. (מפאת כבודם אין תמונות בפייס) והבוקר אני חייבת את הזכות לבתי Shir Finestine שבזכותה הגעתי לשמח בבית האבות לניצולי שואה. תודה, תודה, תודה על הזכות להעלות חיוך למבוגרים ולבני ביתם. שבת שלום חברים אוהבת🌺
שאלות דומות
לשאלה הזו יש מספר תשובות: א. לא לעשות כלום ואז להשאר במצב המוכר. ב. ללמוד טכניקות שישנו את הסיטואציה. כמו שהולכים לחדר כושר כדי לחזק ולהתחזק כך יש חדר כושר לנפש, מה עושים? מדברים איתי ואדריך אתכם.
הצחוק הוא התרופה של הנפש. גם אם לא מתחשק לכם לצחוק, התבוננו בראי וצחקו. לא תוכלו שלא להרגיש נפלא. ויליאם ג'יימס אמר;" איננו צוחקים משום שאנחנו מאושרים, אנחנו מאושרים משום שאנחנו צוחקים". לכן, התחילו את היום בנקודת מוצא של הנאה גדולה. צחקו, שחקו והודו על כל מה שיש לכם. כל יום יהיה יום מתגמל במיוחד אם תחליטו שכך הוא יהיה. "We don't laugh because we're happy, we are happy because we laugh"- William James
אז אנחנו "אחרי החגים" מקווה שנהנית, שטיילת, ראית משפחה, חברים, אכלת טוב, נחת. עכשיו בחזרה לשגרה, תודי על כל מה שיש לך, תעריכי את התכונות היפות של בני משפחתך, של חברייך, ככל שתעריכי יותר, הן ידבקו בך כשלך. הודיה היא דבר מעצים, מגדיל. הערכה היא מדביקה, מדגישה וגדלה. תנסי, מקס' תצליחי *זה נכון גם לגברים 😉 כשאת מסתכלת על האחר ורואה תכונות שאת אוהבת, במקום "לקנא" בו, פשוט להגיד לעצמך "וואו איזו תכונה מדהימה יש לה, כמו לראות את הטוב בכל דבר", כשאת תדברי את זה אל עצמך, זה יגיע גם אלייך, אנשים הם השתקפות של עצמנו, אנחנו פחות רואים עלינו תכונות יפות, יש לנו נטייה לקטר על מה שאין, במקום לראות את מה שיש, וכך בעצם נמגנט לעצמנו את התכונה היפה שראינו אצל האחר, ונגדיל אותה לעצמנו. בהצלחה🌹
