מהמקום הכי עצוב שיש. מלאבד אבא ברגע. נולד הרעיון להנציח את שמחת חייו. היום הוא יום השנה של אבי ז"ל. ואין שמחה ללא עצב ולהיפך. אז היום אני מכונסת עם עצמי, ומהרהרת באבי. אבא שלי, לאון אלפרן ז"ל, תשע שנים בלעדיך. מי היה מאמין. בלתי נתפס שאתה לא לידנו, לא חווה יחד איתנו את כל החוויות. אני בטוחה שהחיוך הניצחי שלך היה מתארך עוד ועוד מרוב נחת. להנות מכל נכדיך. לזכות לראות את מי שהם ולאן כל אחד התפתח וצמח. אני יודעת שברוחך אתה איתי, יומיום. אני יודעת שמלמעלה אתה מתמוגג ושומר עלינו. אבל זה לא אותו דבר, בלי החיוך שלך, החיבוק המגונן והמילה הטובה. לראות את פניך המאושרות. להיות החבר הטוב של אמא, ואחכ שלנו. אוף, אבא, כמה שאתה חסר. 😥😢😞😫 אמנם אני מנציחה את שמחת חייך, מעבירה את המסרים שלך הלאה. מחזקת את עצמי במשפטיך אליי. מעבירה הלאה את החיבוק המדהים שלך. משתדלת לחייך עשרים שעות ביממה. להיות השליחה של מה שאתה הנחלת והטבעת בי. אני מאמינה שלא הייתי מגיעה לתודעה הזו אם היית לצידי. אז כן, יש משהו במשפט שאומר " שאדם יקר עוזב, הוא מפנה מקום לדבר חדש". ועל כך אני אסירת תודה. אמנם לקח לי זמן לקבל את זה, אבל ביום שהבנתי שעצם הליכתך מעל פני האדמה, נתת לי את המקום וההזדמנות לפרוץ ולפרוח בתחום השמחה. ולעזוב את ההוראה הקונבציונלית שרק עשתה אותי חולה. אז תודה לך אבא שלי יקר, תודה על יכולת הראייה ממעל, לנתב אותי למסלול שמבריא אותי ואת מי שלומד מאיתנו. תודה שהיית אבא כזה נפלא. שכיוונת אותי והדרכת אותי עם ים סבלנות. תודה על שמחת החיים שהיתה טבועה בדמך הדרום אמריקאי. תודה על כל הידע ועל כל השיחות. תודה על פתיחת סיעור מוחות וחשיבה מחוץ לקופסא. תודה על ההומור ועל הצחוק. תודה על הטיולים ועל השפות. תודה שתמיד היית בשבילי ולצידי כל חיי. אוהבת אותך מאד ואתה פשוט חבר מדהים, שחסר.