אקונה מטטה כל מי שמכיר אותי יודע שאובחנתי כבר בשנת 2007 עם פיברומיאלגיה. התמודדות יומיומית מאתגרת, בלשון המעטה. רבים מכם יודעים שאני עובדת עם עצמי מזה מס' שנים ואף פיתחתי שיטה שעוזרת להקל על הכאב ולחיות עם חיוך על הפנים הנובעים מן הנשמה. ממקום של אושר פנימי והגשמה עם תחושת שליחות וגאווה. מה שפחות אני משתפת זה את הקשיים שלי. למה? כי ככל שאדבר עליהם יותר הם יתעצמו. ואני לא רוצה לדבר כי אני מעדיפה לחיות מהמקום של מה שאני כן יכולה לעשות, מהמקום של הכוס המלאה, מהטבע ומכל מה שיש לי בחיים. וככל שאדבר על זה יותר ויותר אקבל מזה יותר. זה חוק המשיכה- דומה מושך דומה. היקום מרגיש ושומע מה עושה לי טוב ומזה הוא דואג לתת לי עוד ועוד. אז מה שונה היום מימים אחרים? היום אני רוצה לשתף אתכם בכאב שלי: אני חיה עם כאבי תופת ביד הימנית שלי שהיא הדומיננטית ובשכם ימין, הכאב בעורף בלתי נסבל- קשה לי להחזיק את הראש לאורך זמן מונח רק על הכתפיים, אני חייבת להשעין אותו או על כיסא עם משענת או בכורסא. או במיטה. מעבר לזה יש לי כאבים עזים במפרקי הירך, וברגליים בכלל. אלו הן העובדות. עכשיו, מה אני עושה כדי להצליח לקום בבוקר ולתפקד ולעשות כל יום קצת יותר מקודמו? ראשית, אני נותנת זמן התעוררות לגוף שלי, אני לא ישר קופצת מהמיטה, לכן אני שמה שעון במרווחי זמן של חצי שעה עד לרגע שעליי לקום להתארגן. בזמן הזה של ההתעוררות אני מניעה את השרירים והמפרקים של הגפיים, שיוכלו לתפקד. אני דואגת למרוח את המקומות הכואבים בטראומיל, ולשים כרית חשמלית שנעה ממקום למקום בפרקי זמן של 20 דק'. כל דבר שאני עושה, אני מחשבת בין לבין זמני מנוחה, שבו הראש יהיה שעון, היד תנוח, ומרימה את הרגליים. יש אנשים שבשבילם שגרת היום יום היא טבעית, לתפקד כל היום עד התשה זה הנורמלי. הפיברו' לימדה אותי לעשות הכל עם חישובי מנוחה. אבל אני, אני טרם הגעתי למצב של לעשות הכל. כל מה שקשור לעבודות הבית הקונבנציונליות בשבילי זה אתגר; לא בכל יום אני מצליחה לעמוד על הרגליים ולבשל. לא בכל יום אני מצליחה לסחוב סיר מלא מים מהכיור לכיריים. לא בכל יום אני מצליחה להתכופף לפנות ולהעמיס מדיח. או להבדיל למיין ולתלות או לקפל כביסה. כן, זה מצופה מכל אשה. אך מה לעשות, אני מוגבלת בתנועה ובעוצמות כאב. אז מזל שבשנים שהייתי מרותקת למיטה בנותיי לקחו על עצמן את כל פעילויות השגרה ומנהלות עד היום את הנושאים הכל כך מובנים מאליהם שאמא אמורה לעשות וגם בני כיום הצטרף למעגל. אז מעבר לעובדה, שחדוות הבישול והאפייה חדרה אליהן עמוק ואנו נהנים מתבשילים שהם וואו. היום זכיתי❣️, כן, זכיתי🥰. תקופת הקורונה עשתה לי טוב מאד מבחינת העסק. אך סגרה אותי בבית. התחיל להיות לי מאד קשה עניין ההליכה הפשוטה. אני גרה בישוב שלי 30 שנה. מחפשת פרטנרית להליכה ללא הצלחה. והיום, היום שתיים מבנותיי יצאו איתי לשעת הליכה בבוקר ועשיתי כמעט 4 ק"מ !!!!!!!!! עצם העובדה שהצלחתי לקום מוקדם זה שאפו ענק לי. ועוד לעשות מסלול כזה ארוך, שאפו כפליים👏. זו התרופה הכי וואו לנשמה ולגוף: זכיתי בשתי חברות אמת שלא מוותרות לי ועליי.🥰 תודה לכן ועליכן😍. אסירת תודה וללא מילים על הכוח לדחוף אותי לצאת ושעשינו את זה. תודה רבה יום נפלא💐 אוהבת אמא