פתיחה של שנה חדשה נוטה לעורר בנו מחשבות ומוטיבציה. רצון לחיות חיים יותר משמעותיים. היום בפינת הספר הטוב נדבר על "האדם מחפש משמעות" / ויקטור פראנקל. ספר קטן שמקפל בתוכו עוצמה אדירה. "אפשר ליטול מן האדם את הכול חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו." ויקטור פראנקל נכלא בגטו טרזיינשטאט ואחר כך נשלח אל מחנה ההשמדה אושוויץ. בספר הוא מתאר את החיים במחנות מנקודת מבטו כנוירולוג ופסיכיאטר וכמייסד שיטת הלוגותרפיה, שיטת טיפול חדשנית שמתכתבת עם שיטותיהם של פרויד ושל אדלר. בחלק הראשון של הספר מתאר פראנקל את החוויות ממחנה הריכוז. הוא מספר על ההלם עם הכניסה לקרונות הרכבת, ובהמשך על קהות החושים, האדישות והאפטיה שפיתחו חבריו כדי להתמודד עם החוויות הקשות מנשוא. יחד עם זאת, פראנקל מעיד שמי שנחונו בחיים "אינטלקטואליים עשירים, אפשר שנתייסרו בייסורים קשים... אבל הפגיעה בישותם הפנימית הייתה קטנה יותר". "ניסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה. מצויות דוגמאות רבות, מהן דוגמאות שיש בהן מיסוד הגבורה, המוכיחות לנו, כי אפשר היה לגבור על האפתיה, לדכא את הרגיזות. אדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית, של עצמאות המחשבה." פראנקל מספר ומעיד איך הוא וחבריו במחנה הצליחו לממש את החירות הזו במקום בו נשללו מהם כל זכויותיהם כבני אדם. בחלק השני הוא מסביר את תמצית שיטת הלוגותרפיה. לוגוס ביוונית = משמעות, פשר. לוגותרפיה = גישה שמתמקדת בשאיפה למשמעות. זוהי, למעשה, הצעה חדשה להסתכלות על חיי האדם, שצמחה מתוך חוויית הסבל. הלוגותרפיה מבוססת על ההנחה שיש בכוחו של האדם עצמו, ובכוחם של הקרובים אליו, לעזור לו לצאת מקושי נפשי מתוך התודעה העצמית שלו ובזכות העצמאות והחופש של כל אחד מאיתנו להעניק לעצמו משמעות לחיים, כמעט בכל הקשר נסיבתי. לשיטתו של פראנקל, עיקר שאיפתו של האדם הוא לממש את המשמעות, הפשר של חייו, של ערכיו הפנימיים, ולכן, כשיימצאו הפשר והתובנה הפנימית, אז גם ייפתר חלק משמעותי ממצוקתו הנפשית. "שאיפתו של האדם לפשר היא כוח ראשוני ולא 'שכון שניוני' בלבד של דחפים אינסטינקטיביים, פשר זה הוא ייחודי וסגולי בכך שרק הוא עצמו חייב ויכול למלאו. רק בדרך זו הוא לובש משמעות שיש בה כדי למלא את שאיפת האדם לפשר."