וואו, אני ממש מתרגש שגם אני בין הכותבים על הנושא הטעון הזה - גילוי נאות - אני לא עיתונאי (ברוך השם) לא פוליטיקאי (כנ"ל) ולא "מקורב", אפילו לא למישהו מהאח הגדול (על כך יבוא בלוג נפרד) - אני סתם אדם מהישוב שהחליט להסתכל על הפרשה מנקודת מבטו של נסים ניקולס טאלב, המחבר של "הברבור השחור" (מומלץ ביותר לכל מי שמחשיב עצמו אינטליגנט) - הוא טוען שאי-קריאת עיתונים היא הדרך היחידה לדעת מה קורה בעולם.

אני אינני הולך בדרכן של טאלב באופן מילולי - אני  קורא באדיקות את העיתון בכל בוקר וכל פעם מחדש אני עמל בהפרדת המוץ מן התבן, או למען הדיוק, הפרדת המידע מהדעה, ועל נא תקלו ראש במשימה זו - ככל שעיתונאי יותר וותיק, כך הוא יודע להסתיר את בורותו תחת תילי תילים של מילים חסרות פשר - למה הדבר דומה ? לרופא המתאר את מצבו של החולה (בפניו כמובן) במילים לקוחות מהז'רגון הרפואי במטרה כפולה - להסתיר את חוסר הוודאות שלו ולבלבל את הפציאנט עד כדי שהוא יפקפק בכישוריו התבוניים שלו עצמו. ; השוואה נוספת - יש פרסום בעיתון המובא במה שנקרא "המדור הפירסומי" - ככל שמצליחים להגניב את הטור הנ"ל בין טורי המידע ולהקטין למינימום את הכותרת, כך יש יותר סיכוי שהקורא התמים לא יבחין בהבדל.

ולעינייננו - אני עוקב אחרי כל מה שמתפרסם בעיתונים והולך ונהיה משועשע מרגע לרגע - התמונה שעולה במוחי לקוחה מקומדיה צרפתית עתיקה (כמוני בערך) בשם "דון חואן" עם הקומיקאי פרננדל, כשהשחקן המכוער משהו, פרננדל כאמור, מגלם את תפקיד ה"רב-שגל" - הקטע הרלוונטי לנו הוא שכל הגברים המקורננים מזמינים אותו לדו-קרב חרבות (כ-20 במסםר) והוא קובע עם כולם באיזה שדה נידח, לאותה השעה ממש - הם מגיעים כולם יחדיו (דיוק של אצילים) והוא מציע להם שיתחלקו לזוגות וילחמו אחד בשני, המנצחים שוב אחד בשני עד שיישאר המנצח הגדול, והוא יילחם נגדו - המקורננים מסכימים (אני לא זוכר למה) והקרבות המרים מתחילים ; אחרון המנצחים, פצוע ובקושי עומד על הרגליים, פונה להלחם בדון חואן, ואז בדיוק מופלא (של הבמאי, כמובן) , מגיעים המקורבים המודאגים, ומה הם רואים - 19 פצועים ומתים מוטלים בשדה, והמקורנן ה-20 כושל לקראת דון דואן הנקי והמצוחצח, שבאבחת חרב קלילה מפיל אותו אפיים ארצה, ולמותר להגיד, מאותו הרגע הבעלים העדיפו "להיות מקורננים ולחיות" מאשר "להלחם על הכבוד ולמות".

בואו ונציץ בעובדות שהתפרסמו ונראה אם הן לא יכולים לשמש כחומר גלם מעולה את יצרני הפרודיות :

1. ב"פעולה" השתתפו, נכון להרגע, כ-27 משתתפים, והמספר עולה מיום ליום - כל פעם שלמפקד הגאון משטרת דובאי נגמרים הסקופים או העצות לדגן, הוא "מגלה" עוד מתנקש, ואני לא אתפלא אם כל המלון נשכר ע"י המחסלים וכל יושביו, כולל אנשי הקבלה והשירות, שותפים למזימה.

2. הפרצופים ה"חשודים" נראים כולם כמחופשים באופן חובבני, הם לא דומים לאף אחד ודומים לכולם, ואין למשטרת דובאי מושג ירוק מיהו מי - אי לכך אין פלא ש"הגאון" מוסיף כל יום חשודים - הוא מבחינת מישהו שיורה ברובה צייד ע"מ להרוג זבוב - אולי אחד הקליעים יפגע...

3. העיתונאים, בייחוד הישראלים הזדרזו להכתיר את הפעולה כ"פאשלה" - הם בעצם ירו חץ וציירו מטרה סביבה - אני מתקשה לראות איפה הפאשלה הנוראית, אבל כאמור אינני עיתונאי ולא מקורב - ולכוכב התקשורת הטרי אני אומר - עשרות "סוכני אוייב" מסתובבים באין מפריע מתחת לאפך, עושים כטוב בעינייהם, מחסלים אנשים דגולים ותמימים שמסתובבים אצלך חופשי, בין תכנון לחיסול לעזיבה הם משחקים טניס וקונים בקניונים - אחרי שוך ההו-הא מה יהיה לך להגיד להגנתך ?

4. המבחוח חוסל, לאף אחד אין שמץ מי עשה את זה, בעולם הערבי מאשימים אחד השני ובעולם המערבי מתים מקנאה במבצע האלמוני, ונראה לי שהמבצעים יהאמיתיים יושבים בקורסתם ומתפקעים מצחוק.

5. והדובדבן שבקצפת - מצלמות האבטחה - משפט מטומטם שהעיתונאים חזרו עליו שוב ושוב היה (פחות או יותר) - הכישלון היה בכך שלא לקחו בחשבון את מצלמות האבטחה הפרוסות בכל העולם" - נכון, מי שביצע את החיסול נמצא ברוב ימיו במחתרת עלומה, במחילות החפורות במעמקי האדמה ואינו יודע את מה שכל עיתונאי הדיוט (או יש להגיד אידיוט) יודע - אני מציע לאותם עיתונאים זווית ראיה חדשה - כל המהומה והמבולקה התאפשרה בגלל ריבוי האינפורמציה שזרמה ממצלמות אלה ובהשיטות החדשניות להצלבת נתונים !?!?

ולסיכום - אני לא יודע מי ביצע את הפעולה הנדונה, אבל אני מאד מקווה שזה מישהו "משלנו" כי אני לא יכול לחשוב על דרך יותר אלגנטית לבצע אותה - מי שלא יהיה המצצע הגאון (הפעם לא בסרקזם), הוא פעל לפי הפסוק העתיק "מכיר שור קונהו וחמור אבוס בעליו".