מלאכה היא הפוגה של שקט
כשהידיים עובדות מתפנה בתוכנו מקום מפתיע של הפוגה ושקט. את התופעה הזאת פגשתי בתוכי כשלמדתי לסרוג. חבר שראה אותי פעם סורגת, אמר לי שקלט פתאום שאני צוללת. נתקלתי בתופעה הזאת שוב ושוב אצלי ומדיווחים של תלמידות שלי. קצת קראתי על הנושא, אבל אני לא בנאדם של אקדמיה, יותר בנאדם שמלקט מידע שעף לי ליד האוזן ובשיחות עם אנשים. לכן עיקר המסקנות שלי הן תוצאה של התבוננות ותשומת לב לפרטים.
בזמן העבודה, העיניים והראש מלווים את תנועות הידיים. זה קורה, כשלומדים דבר חדש, כשהיד לומדת לעשות פעולה חדשה, אחיזה במסרגות, הובלה של החוט ואפילו סדר פעולות טבילת מכחול במים, מטלית וצבע. הליווי הצמוד הזה ומה שנקרא גם, קשר עין יד, נמשך גם כשהפעולה כבר שגורה ונעשית במיומנות ובהיסח הדעת. זה קורה גם בספירת העיניים בדוגמה, במניין הליפופים בקליעה, במעקב הקשרים במקרמה, בסדר הצבעים של החרוזים וכן הלאה...והמעקב הזה הופך לניגון, כמו זימזום בתוך הראש. הוא מפנה מקום מהרעש השיגרתי, ממחשבות טורדניות, הוא זמזום של שקט. הוא מייצר מנוחה.
נוכחות היא המילה הנפוצה לדבר הזה, אני פשוט קוראת לזה, מקום של חוויה טובה.
מוזמנים להיכנס לקישור ולראות איך הליפופים, מתגלגלים למנטרות מתגלגלות
אני מעבירה סדנאות מלאכת יד וחוגי יצירה, להתנסות חווייתית ומרגשת בחומרים ובמלאכה. עובדים פה עם הידיים וכל מה שביניהן. אין סוף ליצירתיות. סריגה, שזירה, קליעה, תפירה ואיור. מסרגות חוטים, מקרמה, עיסת נייר