מבט אמנותי על הפרעות קשב

על הפרעת הקשב

הפרעת קשב – "ההיי לייט" של החודש, ה"ממתק" של התקשורת.

מי לא שמע על הריטלין? מי לא שמע/יודע/הרגיש על/את בעיות ההתנהגות בכיתות?

היום מדברים בגלוי על 10% ילדים הסובלים מההפרעה. 10% ילדים בכיתה פירושו 3 ילדים בכיתה ממוצעת שמאוד מפריעים למהלך התקין של הלמידה.

מטרתי:

לשפוך אור ולהעמיד לאור הזרקורים את הילדים ה"נוראיים" האלה, שלעיתים ממש בלתי נסבלים, הסובלים מההפרעה – ילדים נורמטיביים, אינטליגנטיים (בד"כ) ועם בעיית קשב ולמידה.

בואו נסתכל רגע על ילדים עם הפרעת קשב:

יכולת הלימוד שלהם ומשך הזמן שהם יכולים להתרכז קצר יותר מילדים בלי הפרעת קשב. כך הם נולדו, וכך הם מתפקדים בחייהם. הם אינם מכירים התנהלות אחרת.

לכן, לא ברור להם למה הם מקבלים כל כך הרבה תגובות שליליות מהסביבה הקרובה והיותר רחוקה – גננות מורות, שכנים, לעיתים גם חברים. הבלבול מקשה עליהם עוד יותר את הוויסות הרגשי, ולכן הם מגיבים בהפרעות נוספות או בהתנהגות הפוכה של הימנעות חברתית והסתגרות בבית.

אז מה ניתן לעשות?

להיעזר בטיפול באומנות.

בטיפול באמנות עובדים עם הילדים, בני הנוער, המתבגרים והבוגרים על השקט האישי שלהם, על ההתארגנות שלהם באומנות ולא על ההתארגנות שלהם מול החברה. הטיפול באומנות מביא אותם לארגן את עבודת האומנות שלהם לפי בחירתם, בלי הנחייה, אבל עם הכלה של הקשיים: התארגנות שמתחילה בארגון החומרים: התארגנות עם הבריסטול והגבולות שלו – התארגנות עם התחלה וסיום כל תחילת פגישה וסיומה.

הטיפול מביא את הילדים למצב שיש להם שעה של שקט. לא מצפים מהם להתקדם, לחשוב ולהגיד מה הם מרגישים – כי הם גם לא יודעים וגם קשה להם אורגנית לווסת את תחושתם ולהגיע לתשובה אוטנטית.

מי יכול לעזור?

דנה שלמון, בעלת הפרעות קשב,. תרפיסטית באומנות  M.A, מתמחה ואוהבת הפרעות קשב.

ניסיון של 10 שנים בעבודה קבוצתית ב"בית של תמר", ביה"ס תיכון פרטי להפרעות קשב.

מנחת סדנאות פוסט טראומה בעכו, שדרות, עוטף עזה וגוש קטיף מטעם הג'וינט ומשרד החינוך.

בעלת קליניקה פרטית במרכז תל אביב.

המשך בשבוע הבא,,,