הזדעזעתי כשראיתי את כותרת הכתבה על ההתעללות בתלמידים בעיתון ישראל היום. 
הכתבה החזירה אותי עשרות שנים אחורה.

בחרתי לכתוב על הנושא בכדי להעלות יותר את המודעות לנושא ההתעללויות הקשות שילדים עוברים ע"י המורים ומנהלי בתי הספר מבלי שההורים יידעו על כך. כמו כן, לתת טיפים להורים בכדי שיוכלו לזהות אם משהו עובר על הילדים.
לצערי או לשמחתי (באמת אני לא יודע) הזיכרון שלי מתקופת בית היתומים שגדלתי בו וגם תקופות נוספות נמחקו מזיכרוני, מה שנקרא בשפה המקצועית הדחקה.
הצלקות העמוקות שנצרבו עמוק מאוד בתוכי עדיין מדממות לפעמים, בעיקר כשאני שומע על מקרים חדשים שמתפרסמים במדיה החברתית ובתקשורת.

התנהגות אנשי החינוך גורמת לכך שהילדים האלה מפתחים הערכה ודימוי עצמי מאוד נמוכים שקשה מאוד אחר כך להעלות את האמונה בעצמם ואת הערך העצמי למצב נורמאלי. לי לקח עשרות שנים לחזור לעצמי ועד היום לפעמים השריטה הזו מדממת אצלי.

אז מדוע בעצם הילדים לא משתפים את ההורים?

שתי סיבות עיקריות לכך, 
א. בגלל שהילדים כמו שאני חשבתי, חושבים ששיטת החינוך היא כזו ולצערי הם חווים זאת גם בבית. 
ב. לרוב הם מאשימים את עצמם באירוע שהם עשו ולכן מגיע להם עונש ולא כדאי שההורים יידעו על כך. 
איך נזהה מה עובר על ילדנו ומה הסימנים שיש לשים לב אליהם?

לעניות דעתי, אם חלק מהתסמינים שארשום כאן נמצאים או הופיעו אצל ילדכם, כדאי מאוד לשים לב ולהתחיל לחקור במשנה זהירות את מה שהילד עובר, כמובן תלוי בגיל ובמצב החברתי של הילד.
סימנים: 
הילד לא אוהב מגע פיזי, ירידה בלימודים, הימנעות מפעילויות חברתיות בבית הספר, חרדות שצצות לפעמים, התנהגות אלימה, הפרעות בשינה, פחד מרעש פתאומי או צעקה, חזרה מאוחרת מבית הספר, סימנים שונים חוזרים ונשנים כמו סימנים כחולים או אדמוניות על העור בגוף מבלי הסבר מניח את הדעת, הפרעות אכילה, חוסר רצון פתאומי ללכת לבית הספר ועוד...

כל ילד מפתח דפוס התנהגות שונה, אנא מכם שימו לב, אתם מכירים את הילד שלכם הכי טוב.