שנת הלימודים הסתיימה לה. מסיבת סיום לגן חובה, מסיבת סיום לגן טרום חובה. התרגשות עצומה- יהל עולה לכיתה א', ואלה, הגוזלית, עולה לגן חובה.

שלשום, עת סגירת ההכנות למסיבת הסיום של יהל, היכתה בי ההבנה של מה שעברנו בשנה הזו- וואו גדול!

יהל התחילה את השנה כילדה ביישנית, זורמת, ואף נשלטת ע"י חברות אסרטיביות יותר. הדבר הכביד עליה מאוד, ולא פעם נתקלנו בסירובה ללכת לגן עקב הסוגיה החברתית.
בלי כל קשר לזה, עת התחילה השנה חשבתי ביני לביני שהייתי רוצה להיות יותר מעורבת בפעילות בגן, בפעילויות עם ההורים וזאת, בעיקר, כדי לתת דוגמא אישית לבנות לפתיחות ומעורבות.

בתחילת השנה הגננת ביקשה ממני להיות גזברית,  "אין אף מתנדב ומאחר ואת נשארת אתנו שנה נוספת זה מסתדר" (אלה נכנסת לגן השנה). יש שיגידו ש"תפרו אותי" לשנתיים, אבל היא הבטיחה שלא אתעסק בגבייה או כל דבר אחר, רק להפקיד את הכסף בבנק ואחתום על שיקים. שמחתי על ההזדמנות הקטנה להיות מעורבת- זה מה שרציתי.

השנה עברה כשאני הייתי גזברית וועד, כי גם לוועד לא היו מתנדבים, עם עוד שתי אימהות שהצטרפו בדרך ועזרו מאוד. המעורבות שלי הייתה גבוהה,  אבל מה זה עשה ליהל?

אז זהו, שבלי לשים לב, לאט לאט, יהל פרחה!
מילדה שסירבה ללכת לגן "כי אין לי חברים" או כי "יצחקו עלי" היא הפכה לילדה שסירבה ללכת לגן כי "כולם רוצים לשחק איתי ואני לא יודעת במי לבחור" שהפכה לילדה שמבקשת ללכת לכותל ולשים פתק "שאני אהיה בריאה תמיד כדי לא לפספס את הגן- כי אז מפספסים את כל הכיף!".

ציוני הדרך האלה הצחיקו אותי, שלשום, עת סיכמתי לי את השנה בראש. יהל כבר לא זורמת לכיוון שלא נראה לה, היא יודעת מה היא רוצה. היא חזקה יותר, מודעת יותר, מדהימה.

זה חידד לי בעצם את העוצמה שיש בשילוב החשיבה החיובית כאורח חיים עם דוגמא אישית לילד. אז נכון שאני עובדת עם ילדים מעל גיל 9, מאחר והשיטה איתה אני עובדת מבוססת על התודעה הנפרשת, שלילדים צעירים יותר קשה להבין, אך לזרוע את הזרעים בשלבים מוקדמים, לשתף את הצוות ולקבל תמיכתו להשלמה גם בגן ולראות את התהליך והתוצאות- פשוט מרגש!

אז תזכרו שאתם המודל של הילדים שלכם- היו מי שאתם רוצים שהם יהיו!

חופש נעים!