עוגת יום ההולדת שבתמונה היא עוגת יום ההולדת שהכנתי לביתי הגדולה- יהל.
אני לא מעלה אותה לכאן כי היא יפה- אלא בדיוק להיפך.
יהל ביקשה "עוגת יסמין" מבצק סוכר. אני חייבת להודות שאני ממש לא בקטע של בצק סוכר, אבל היא ביקשה באופן כל כך בטוח זה מה שהיא רוצה אז זרמתי.
ידעתי שעתיד להיות לי שבוע לחוץ מאוד. ידעתי שלא אספיק להכין את העוגה הרצויה, זו שיהל מפנטזת עליה, ולכן ביקשתי ממישהי אחרת, ידידה שמכינה עוגות מופלאות שתכין "עוגת יסמין" כבקשתה של הילדה. יום לפני יום ההולדת, מסיבות כאלה ואחרות, הבנתי שאני אאלץ להכין את העוגה בעצמי. הבנתי זאת במהלך ישיבה ארוכה. הייתי אמורה להגיע הביתה בחמש וחצי ולצאת שוב בשבע וחצי בערב. הבנתי שיש לי שעתיים. שעתיים ברוטו להכנת עוגה מבצק סוכר, של יסמין (תזכירו לי מי זו יסמין..).עלי להודות שלא איבדתי את העשתונות. נשמתי עמוק ודמיינתי איך אני מכינה את העוגה בשמחה והנאה. זה עבד. נרגעתי. רק חבל שזה לא מילא את הבית בכל המצרכים הנדרשים- אז בתוך השעתיים האלה- הייתי צריכה לעשות גם קניות עם הבנות איתי.
כשהגעתי הביתה, הכנתי את בנות לשעתיים קצת לחוצות כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. שתיהן נרתמו לסייע, ואני, שבתוכי יודעת שאני מכינה עוגה של יסמין, עבדתי קצת "על אוטומט". בתוך כל זה, יהל הציעה שאכין עוגת שוקולד עם קצפת, "זה בסדר, אמא, את לא צריכה לטרוח". ככל שהיא ביקשה שלא אטרח, כך ייסורי המצפון חגגו. היא הציעה שפשוט נקנה קישוט של בצק סוכר בצורת פרח ונניח על עוגת השוקולד. אהבתי את שיתוף הפעולה בינינו ואת העובדה שהיא מציעה לי רעיונות כל כך מוצלחים- ושהיא יודעת כמה הם מוצלחים (שזה הכי חשוב בעצם). בחנות, מצאנו בובות מפוסלות מבצק סוכר והיא שמחה לראות שם בת- ים. בשלב זה יסמין כבר ירדה מהפרק. שרידי ייסורי המצפון עדיין ריקדו בקרבי והחלטתי להשלים את פלאונדר- החבר של בת- הים וביקשתי בצק סוכר צהוב. יהל, שעמדה ליד הבובות המפוסלות הראתה לי שיש דגים מוכנים ו"אמא, למה לטרוח?"

אז זו עוגה שכל החלקים המשופדים בה קנויים. העוגה הושלמה בבוקר יום ההולדת בחצי שעה של עבודה וכולם מרוצים. גם המצפון שלי שנרגע אחרי שצפה בהתרגשות של הילדה הקסומה הזו בסיפוק.
אז למה אני בכלל כותבת לכם על זה?  הילדה הזו, המורה הרוחנית שלי,  הזכירה לי מהי המטרה הנעלה של העוגה ושניתן להשיג את המטרה גם בדרכים אחרות. וזה בדיוק מה שלמדתי וחוויתי מהיום העמוס הזה- אנחנו לא תמיד זוכרים את מטרת העל שלנו ומתקבעים על דרך שתכננו ובכל מחיר. מטרת העל של יהל היא להגיע עם עוגה לגן. עוגה יפה, מרשימה ולא בהכרח מבצק סוכר, ולא בהכרח של יסמין. היא זכרה את זה ברגע האמת והזכירה לי. הזכירה לי כמה חשוב לשתף אותם ולהקשיב להם בתהליך כי התובנות שהם בדר"כ מעניקים לנו בדרך, מקצרים לנו אותה והופכים אותה יעילה יותר.