את מכירה את זה שאת רוצה משהו ולא יודעת מה בדיוק? מחשבה שלא עוזבת אותך, תחושת אי נוחות לפעמים. לפעמים אפילו מדגדג לך בבטן ועושה לך תחושה מוזרה ואז את אומרת לעצמך בראש שכשאת תראי את זה - את תזהי מייד. והעניין הוא את לא יודעת להסביר או להגדיר מה הוא אותו הדבר שאת מחפשת, מהו בדיוק הדבר הזה - אבל את בטוחה שתוכלי לזהות את זה. ולפעמים את משתפת חברות והן מנסות לעזור ומציעות לך פתרונות שלא ביקשת: אולי ביקשת x ? אולי רצית y ? אולי חשבת z ? ואת עונה לא...זה לא זה... אז הן שואלות מכיוון אחר : אולי זה שעמום? או משבר גיל 40? ולא. זה פשוט לא זה. אז מה זה לעזאזל? אותו הדבר שאת מחפשת בלי להגדיר אותו.... וכולנו שם באיזשהו שלב בחיים - מחפשות משהו, חסרות מנוחה לגבי משהו, מעין חור שחור בבטן ששואב אותנו למקום של אי שביעות רצון מהקיים ורצון לעוד. מגיעות אליי לפעמים נשים בדיוק במצב הזה, בלי מיקוד או בהירות אפילו לא לעצמן כדי למצוא מהו אותו "משהו" מסתורי. ולפעמים אנחנו חושבות שמצאנו ומגלות שעדיין לא. אבל העניין הגדול הוא שלחפש משהו ערטילאי זו דרך מעולה להמשיך לחפש עוד ועוד. צריך יעד ברור לאחר בירור.... ואז אפשר להפסיק לחפש ולהתחיל למצוא. ככה פשוט? כן, ככה פשוט! מזהה כאן עצמך? את המשהו ללא שם הזה שפעם רצית? "העיניים רעבות והאזניים צמאות לדבר הזה. אני לא יודע איך קוראים לדבר הזה. אולי קוראים לו משהו לדבר הזה. והלב צמא-פועם והלב רעב-נושם מחכה למשהו שאין לו שם" שיר ילדים מאת נורית כהן אסיף