אני מאוד אוהב את המקצוע שלי וממש נהנה מתהליך הצילום ומהתוצרים, כל סט שאני מצלם הוא חוויה לא רק ללקוחות שלי אלא גם לי. אולם לא כל יום אני יוצא מגדרי אל מול צילום שערכתי וממש, אבל ממש גאה בו. בד"כ, עבור צילומי תדמית, לקוחות מבקשים תמונות די סטנדרטיות, לא משהו משוגע מדי ולא קופץ. לשמחתי לא כולם כך. היום צילמתי את מעצבת הפנים שני גזית. תוך כדי התארגנות ופריסת ציוד התיאורה, אמרה לי שני בקול שקט את מילות הקסם: "אני רוצה משהו אומנותי, לא סטנדרטי, אולי שחור-לבן". האנדרנלין עלה, ידעתי שהולך להיות הכי כיף בעולם - לשנינו! התחלנו את הצילומים. בהתחלה היה קשה, לא רק לשני אלא גם לי. כמו כל אדם נורמלי, שני היתה סגורה מעט והיה לי קשה להוציא ממנה את ההבעה שרציתי. ידעתי לאן אני רוצה להגיע, אך היה נראה שהדרך לשם ארוכה. אולם אט אט, עם לא מעט טריקים פסיכו-טיפשיים מצדי, נפרמו המחסומים ושני השתחררה והתמסרה למצלמה. לאחר כשעה וחצי של צילומים לא רעים, זה הגיע - הפריים המנצח, גולת הכותרת של הסט, הצילום שאני אוהב!!! הנה לכם, שני גזית במלוא תפארתה: יפה, אלגנטית, משכילה. סמכותית אך קשובה, כנה וטובה, אך יחד עם זאת ממתיקה סוד. זה פורטרט שאני אוהב - דיוקנו של אדם על כל רובדיו. תודה רבה, שני על האימון שנתת בי ועל החוויה המשותפת. הנה קישור לתמונה מתוך דף הפייסבוק שלי: http://www.facebook.com/photo.php?fbid=302987046505689&set=a.175353979268997.38845.166803330124062&type=1&theater