פייר, התרגשתי.

בכל בית שאני מלווה מכירה, יש אנשים מאחורי הקירות. זה לא הבית,

אלה האנשים שמרגשים אותי. בזמן המכירה אני הופכת להיות חלק מהמשפחה

ואפילו הילדים שואלים עלי.

בטלפון הם אמרו לי שקונים ומתווכים אומרים ש"המחיר גבוה ביחס לגודל ולקומה",

כשנפגשנו והרגשתי את האנרגיה אמרתי להם שהדירה שווה את המחיר שהם מבקשים,

עכשיו רק צריך שגם הקונים ירגישו את זה.

חילקתי משימות ואחרי שהם ביצעו הכול על הצד הטוב ביותר, הגעתי לצלם.

כשאני מצלמת בית אני מרגישה כאילו עומדת מולי כלה ביום כלולותיה –

יפה מאי פעם, זוהרת, מחייכת, קורנת ומוכנה לבאות.

כל פעם אני מתרגשת מחדש. זה רגע מיוחד.

הקטע שלי עם צילום הוא, ששנים לא הבנתי למה בצבא הכשירו אותי להיות צלמת,

עד אז לא החזקתי מצלמה ולא חלמתי להיות צלמת,

אבל בצה"ל חשבו אחרת. היום אני יודעת שהם הכינו אותי למה שאני עושה היום וזה חלק בלתי נפרד

ממכירת בית. אני אוהבת לראות את המבט בעיניים של המוכרים כשהם פוגשים את

הבית שלהם ניבט מהתמונות ומוצג לקונים.

אני אוהבת לראות את הקונים שמתרגשים לגלות

שמצאו את הבית החדש שלהם.

סוד ההצלחה הוא "התמסרות". להסכים לתת שיובילו אותך.

צילום זה לא המקצוע שלי, זה עוד מהערך המוסף שאני מביאה איתי. 

הפאנץ' כאן זה המהירות בה בית יכול להימכר במחיר הטוב ביותר:

התחלנו להניע את המכירה ב 17.12.17, חתימת החוזה התקיימה ב 18.01.18.

ועל החתימה הזו יהיה סיפור בספר שאני כותבת "סיפורי בתים".

תודה לכם אנשים יקרים שזכיתי ללוות אתכם.