🔥 הרגע שבו המאסטר סוף-סוף חייך… (ואולי גם אנחנו נוכל לחייך כך לעצמנו) תלמיד זן אחד שלא הפסיק לבקש אישור. כל חודש הוא שלח למורה שלו מכתב מלא בתובנות: “אני מרגיש אחדות עם היקום”… “הקדושה בכל דבר”… “האחד והרבים נגלו לי”… “העצמי הוא אשליה”… אבל כל פעם זה נגמר באותה שאלה: “נו? זה זה? מה אתה חושב?” המורה לא התרגש. הוא הבין שהתלמיד לא באמת מתקדם, הוא רק מחפש ציון. חלפה שנה שלמה של שקט. אז המורה שלח תזכורת מנומסת. וכשהתלמיד ענה סוף-סוף, היו שם רק 5 מילים: 👉 "למי אכפת מה אתה חושב?" ובאותו רגע, המאסטר חייך חיוך גדול. שם התחילה ההתעוררות האמיתית: כשהוא הפסיק לחיות בשביל אישור של מישהו אחר. הלוואי על כולנו החופש הזה. הלוואי שנעז להיות נאמנים לעצמנו, גם בלי “לייק”, בלי ציון, ובלי שמישהו יגיד שזו הדרך הנכונה. לפני דקות תגובות כתוב את ההודעה שלך...