אני כבר רגיל להתקפי החרדה של שאול.
הוא לא סתם טיפוס לחוץ   הוא היפוכונדר מחשבים.
כל זמזום חריג, כל הבהוב מהבהב במסך, כל השהיה בתגובה של העכבר  מבחינתו אלה סימני חירום.
וכשהוא אומר "המחשב גוסס", אתה לומד להקשיב, גם אם כבר שמעת את זה בשבוע שעבר. וגם לפני שבועיים.

אבל הפעם זה היה שונה.

הקול שלו רעד בטלפון.
"אני אומר לך, זה קורה! עכשיו! המסך מהבהב, חלונות נפתחים לבד, אני לא שולט על כלום! זה כאילו... כאילו מישהו אחר נמצא בפנים!"

נשמע כמו התקף לב. לא של המחשב. של שאול.

הושטתי את היד אל תרופת ההרגעה שלי   תוכנת התמיכה מרחוק.

בחיוך עצוב, כמו רופא ותיק שכבר ראה הכול, נכנסתי פנימה למחשב ה"חולה".

ומה שראיתי שם...
אפילו אני קפאתי.
המסך היה זירה של כאוס. חלונות שנסגרים ונפתחים לבד, העכבר מתרוצץ ללא שליטה, הודעה קופצת:
"המחשב יכבה בעוד... 30 שניות."

ובפינה   סמל האנטי וירוס מהבהב באדום.
נראה כאילו הוא בעצמו מרים ידיים.

שאול   מהעבר השני של הקו   נשמע על סף דמעות.
"תגיד לי שזה לא וירוס! תגיד לי שהמחשב לא השתגע! בבקשה..."

אני שואף אוויר עמוק ומשחרר דרך האף לאט כדי להירגע, פותח את יומן הפעולות, ובתוך שניות הכל מתבהר.

שם, שורה פשוטה אחת מסגירה את הכל:
LogMeIn הותקן בהצלחה.

אני כמעט צוחק ,
מסתבר ששאול, בחוסר מודעות טהור, התקין תוכנת השתלטות מרחוק.
לא תוכנה זדונית. להפך   כלי לגיטימי שבדרך כלל משמש טכנאים לעזור ללקוחות מרחוק.
אבל במקרה של שאול? הכלי הפך לנשק בידיים הלא נכונות.

ומי עמד מאחוריו? כמובן   בוטן.
כן, ככה קוראים לו שונאיו. השם שלו באנגלית, Peanut, תורגם בילדותו ל"בוטן", ומאז כולם קוראים לו ככה.
וגם מתנהג בהתאם   קליפת בדיחה עם גרעין של שובבות.

בוטן החליט לעשות מתיחת אחד באפריל על חשבון העצבים של שאול.
הוא השתלט על המחשב, הפעיל מרחוק אפקטים דרמטיים, ושלח הודעות מפחידות בדיוק ברגע הנכון.

כשהבנתי את זה, הכעס עלה בי.
לא על בוטן   עליו כבר ויתרתי   אלא על זה ששוב, מחשב תמים הפך לכלי של פחד.

ביד בטוחה, ניתקתי את השליטה של בוטן. הדרכתי את שאול איך להסיר את התוכנה, לנעול את ההרשאות, והוספתי גם טיפ קטן:
"לפעם הבאה   תבדוק טוב ממי אתה מקבל הוראות התקנה."

אבל לא סיימתי שם.
בדיוק ברגע שבו בוטן ניסה להתחבר שוב   הוא קיבל מסך שחור, ועליו הודעה בגדול:
"הבדיחה נגמרה. עכשיו תורך להזיע."

וכך, נחתם לו עוד יום במלחמה הסמויה שבין היגיון לליצנות, בין חרדה לבדיחה, בין שליטה לאובדן שליטה.

והמוסר?
מחשבים לא משתגעים.
הם עושים רק מה שתכנתו אותם לעשות.

אבל בני אדם?
הם יכולים לכתוב קוד... שגורם ללב לפעום מהר מאוד.