כל השנים כילד רדף אותי הכינוי "ניצול שואה" ניצול היא פועל סביל , צאן שהובל לטבח שחיכה שיצילו אותו אבל את אותם "ניצולים" אף אחד לא הציל לא אומות העולם, לא המדינה "המארחת" ואפילו לא חיילים מארץ ישראל הם שרדו את ההשפלה הרעב ההתעללות הכליאה ורצח ההורים ובכל זאת לא אבדו את צלם האדם מיד לאחר השואה החלו את המסע הארוך הקשה והמסוכן בדרך להקים משפחה, עם ומדינה אבא ואמא מיעטו להזכיר את אותה התקופה מידי שנה ביום השואה הסתגרו הורי בתוך עצמם הם התקשו מאוד לספר כפי שהתקשו לשכוח אני מביט בהערצה באותם "שורדי שואה" שיכולים לעמוד ולספר את שעבר עליהם באותה תקופה נוראה כן, הם אינם ניצולי שואה הם שורדי שואה שהצליחו לעשות את הבלתי אפשרי , לשרוד את מחנות ההשמדה לשרוד את עבודת הפרך, את הרעב , את המחלות ולהתגבר על השנאה אבא לא זכה לראות את תכניות ההישרדות אבל אם היה רואה בוודאי היה מגחך ואומר " זה לא השרדות זו בדיחה" אנחנו השורדים האמיתיים ולא זכינו למדליות לכסף , הוקרה , ולא הפכנו לסלבס אבל היינו השורדים האמיתיים אז לכבודכם הורי היקרים ביום השואה אני מכריז בגאווה: אני רז בן מרדכי ויהודית שץ ז"ל בן של שורדי שואה