בכל אירוע שאני עושה תמיד יפנה אלי לפחות אדם אחד עם חיוך סקרן וישאל: "איך בכלל מגיעים למקצוע הזה?" וגם דברים כמו: "זה משהו שלומדים איפשהו?"

אז הסיפור בעצם מתחיל לפני כמעט 5 שנים. עזבתי את אילת, שם נולדתי וגדלתי, ועברתי לגור ב"עיר הגדולה" תל אביב. עכשיו אתם צריכים להבין שבשביל ילדה בת 21 שגדלה כל החיים בעיר באמצע המדבר, שכדאי להגיע לעיר הכי קרובה אליה צריך לסוע לפחות שעתיים וחצי, להעביר את כל החיים שלה 5 שעות צפונה לעיר ענקית שהיא בקושי מקירה כמעט לבד זה לא דבר קל במיוחד.

למה עשיתי לעצמי את זה?

כשהייתי קטנה היו הרבה דברים שרציתי להיות שכל יומיים התחלפו: אסטרונאוטית, וטרינרית, שחקנית... לא הייתי ילדה מאד החלטית, אבל כן הייתי בטוחה שאני יעשה משהו שאני באמת אוהבת ושיעזור לי להפיץ שמחה סביבי.

אז בגלל זה עברתי לפה... לעשות את הדבר הזה שאני באמת באמת אוהבת!!! בעיה היחידה הייתה שלא היה לי מושג מה זה הדבר הזה.

אז התחלתי לחפש... התחלתי למלצר, לקחתי קורס צילום, קורס ברמנים, טסתי קצת לטייל במזרח, חזרתי למלצר... ואז לפני קצת יותר משנתיים מצאתי עבודה כלצנית על קביים בקבוצת הגובהטרון, ככה סתם כדי לעשות קצת כסף מהצד (וגם כי זה נשמע לי ממש מגניב!). אז התחלתי ללמוד המון דרכים להגיע לאנשים... להצחיק אותם. למדתי הליכת על קביים, איפור, בדיחות מטופשות כמה קסמים ובין היתר גם בלונים.

בין כל אלו מה שהכי תפס אותי זה הבלונים, הייתי יושבת שעות ומקפלת בלונים. מנסה ליצור דברים חדשים ולהבין איך ליצור את הקסם הזה. הם פשוט הוציאו ממני יצירתיות שלא ידעתי שיש בי והביאו אותה לכל מיני מקומות מדהימים. 

וכשאתה כל כך נהנה לעשות משהו - אתה מתאהב בו.

ואז נסעתי להודו... אבל על זה אני אספר בבלוג הבא... בקרוב!