אי הסכמות הן חלק טבעי, בלתי נמנע מחיינו. מעצם העובדה שאנחנו שונים , שיש לנו רצונות שונים דעות וצרכים שונים. אין חיים בלי אי הסכמות, ומי שמחפש חיים הרמוניים בהם כולם מסכימים עם כולם באופן גורף, יכול למצוא את זה בחברות סגורות וקיצוניות.

ובכל זאת, אי הסכמות הן אילה מהם נולדים סכסוכים וקונפליקטים. אז איפה עובר הגבול? איך אפשר לשמור ולהבטיח שאי הסכמה לא תהפוך לסכסוך? ואם בכלל אפשר לשמור את זה. הרי אנחנו מתגלגלים מהר מאוד לתוך סכסוכים. כמעט בלי להרגיש.

תכל'ס, סכסוכים הם תולדה של אי הסכמות שטופלו רע. כשאני "נלחמת" על הקול שלי, חרדה שמא לא ישמעו אותי ולא יקבלו את עמדתי, אני נוטה לצעוק אותה יותק חזק, ונוטה לשמוע פחות את הצד השני. 

כשאני מרגישה שלא שומעים אותי, אני נלחמת על זה שישמעו אותי, ובדרך שוכחת להלחם על מה שחשוב לי באמת: הצרכים שלי.

אחד האתגרים, הוא להצליח להשמיע את הצרכים- את מה שחשוב לי באמת. ולא פחות, לשמוע את מה שהאחר צריך. לאו דווקא את מה שהוא צועק. 

בגישור יש גם תפיסת עולם ודרך חיים, וגם כילים יישומיים ושימושיים לכל מצב. כדאי להכניס לסל ולהתחיל להשתמש.