הפוסט הזה מתבשל לי בראש ובלב כבר הרבה זמן. אני גם יודעת שלא לכולם יהיה נעים לקרוא אותו, אבל אני מרגישה שאני חייבת "להוציא את זה" ואולי אם אגרום למישהו לחשוב פעם נוספת- עשיתי את שלי.

אני נתקלת הרבה- בביז ובמקומות אחרים- באנשים שעובדים עם אנשים (מטפלים, מאמנים, יועצים לסוגיהם וכו') אשר מביאים במצגות שלהם תיאורי מקרה. אני מודעת לכך שאם הדבר נעשה נכון יכול להיות לו ערך ובוודאי מודעת לכך שכולנו צריכים לפרסם את עצמנו, ובכל זאת- מבקשת שתחשבו רגע ותשימו עצמכם בנעליו של המטופל/מתאמן שאת סיפורו אתם מביאים. אני לא חושבת שלאף אחד היה נעים לדעת שמידע אישי שלו עובר, לעיתים עם פרטים מלאים ומזהים ואף יצא לי לשמוע: "אתם מכירים אותו/ה". 

כשלמדתי טיפול, אחד הדברים שהדגישו לנו חזור והדגש הוא המחוייבות שלנו לסודיות המטופלים. אני לא מעוניינת להישמע מתנשאת או ביקורתית, אך הדבר בנפשנו, תרתי משמע.

ואם אתם ממש מתעקשים על כך, יש מגוון דרכים: קודם כל, בקשו את רשות המטופל שלכם! בלעדיה פשוט אסור להשתמש במידע אישי. גם לאחר מכן, טשטשו פרטים, ערבבו מקרים, ניתן ורצוי גם לציין שזה לא אדם אחד, אלא מקרה מייצג שמורכב גם מפרטים בדויים.

מקווה מאד שהבאתי נקודה שתעזור לכולנו בהמשך ובטוחה שכולנו רק רוצים להשתפר ולתת שירות טוב יותר, אז נסיים בברכת המשך עבודה פוריה ואתית.