כמי שרוב שנותיו עסק בתפקידי ניהול בחינוך (ניהלתי את התיכון למדעים ולאמנויות תיכון פנימייתי ארצי למצטיינים בין 1995 ל2005) המעבר לגיל המבוגר נראה מוזר במקצת.

מאידך המחקר המקדים שביצעתי יחד עם צוות מגוון של נוירולוגים ואנשי קוגניציה לפני פתיחת בריינספא הביא אותי למסקנה כי ההבדל אינו כה גדול.

בתיכון למדעים ולאמנויות עסקתי בראש ובראשונה לצד הניהול והחינוך הערכי בפיתוח קוגניטיבי של מתבגרים מחוננים. מתברר כי פיתוח קוגניטיבי שתפקידו מניעה של נסיגה בקרב מבוגרים מחייב עקרונות ומבנה עבודה דומה ביותר. ומכאן שהמעבר מחינוך לעסקים, ממתבגרים למבוגרים נושא קו של רציפות.

למעונינים לדעת יותר, ניתן להיכנס למאמרים שפרסמתי (ואין הכוונה למאמרים האקדמיים הכבדים שפורסמו בז'ורנאלים בינלאומיים) הן בתחום החינוך והן בתחום הקוגניטיבי

בחינוך: http://www.reader.co.il/article/2623/מצוינות-או-יצירתיות-–-מספר-הרהורי-כפירה-בשאלת-החינוך-ליצירתיות

יttp://idir.co.il/articles/2712/1/---/Page1.html

בתחום הקוגניציה - http://www.reader.co.il/article/23093/מהותו-של-האדם-לחשוב

כמו כן ניתן להיכנס לבלוג שלי בקפה דה מרקר בקישור הבא

http://cafe.themarker.com/view.php?u=292233