היה היה פעם מורה מיוחד במינו.

מספרים עליו שתמיד היה מלא אנרגיות ושמחת חיים. הוא נהג לתקשר עם כל אדם שפגש, היה מתעניין, שואל שאלות ומתבטא באופן חד וחריף. היה לו נוהג משונה מאוד: מדי פעם היה יוצא לטיול לבד עם עצמו, מטייל להנאתו ביער, מוצא עץ גדול להתיישב תחתיו, ויושב לו כך, בשקט ובשלווה מתחת לעץ. אפילו חיוך לא עלה על פניו. היה יושב ונח.

יום אחד, כאשר ישב המורה כהרגלו לבד מתחת לעץ גדול, "אדוני המורה, סלח לי אם אני מפריע, אבל אני סקרן: מדוע אתה יושב פה לבד ואינך שמח כהרגלך?" המורה ענה לתלמיד: "אתה שואל שאלה חשובה. זה אחד הסודות הכי גדולים שלי. אני מתכונן!" "מתכונן?! למה אתה מתכונן?" המורה חייך והסביר: "כדי להמשיך לשמוח וליהנות, וכדי להיות מסוגל להכיל את כל מה שעובר עליי, אני נוהג מדי פעם לקחת פסק זמן מהחיים. אני מתנתק מכולם, מפנה זמן להקדיש לעצמי, ונותן למצברים שלי להתמלא מחדש..."