#נקודה_למחשבה : לפעמים אנחנו יודעים דברים ולא ממש מרגישים אותם.

האם הילדים שלכם באמת מרגישים היום, שאתם אוהבים אותם?

מאילו מסרים שלכם הם אמורים להרגיש את זה?

"היא יודעת שאני אוהבת אותה. אני בטוחה שהיא יודעת"

זה מה שאמרה לי אימה של ליהי, נערה בת 14 בפגישה שלנו. היא סיפרה בייאוש רב שבתחילת השבוע התקשרה המחנכת של ליהי ודיווחה על חוסר תפקוד. "היא מאחרת בלי סוף" אמרה המחנכת, "היא מגיעה ללא הציוד הנדרש והיא מפטפטת כל הזמן" ואז הוסיפה " הרבה מורים מתלוננים אם היא תמשיך כך היא לא תוכל להמשיך ללמוד כאן. נצטרך למצוא לה מסגרת אחרת"

"מה אני אמורה לעשות ??? אני ממש אובדת עצות!" התסכול והעצב ניכרו בדבריה.
"יש מה לעשות ונצעד בשביל הזה יחד", אמרתי

כמה מילות רקע שחשובות להמשך; האמא עובדת כאחות בבית חולים. עבודה תובענית מאוד. היא יוצאת מוקדם בבוקר, עוד לפני שליהי מתעוררת וחוזרת מותשת כשליהי עוד עם חברים.

"אנחנו כמעט ולא מתראות וכשאנחנו כבר מתראות, אנחנו רבות- על זה שלא הכינה שיעורי בית, על זה שאחרה, על שעת החזרה הבייתה מבילוי עם חברים ( אני דורשת שתחזור עד 20:30 - היא עדיין קטנה, והיא רוצה לחזור ב 22:00). כל הזמן ריבים. אבל אני יודעת שהיא יודעת שאני אוהבת אותה "

"אין לי ספק שהיא יודעת שאת אוהבת אותה" אמרתי, "אך האם היא מרגישה את זה עכשיו? "

"אני מחבקת אותה, ואני אומרת לה שאני אוהבת אותה ואני גם אומרת לה תודה על דברים שהיא לפעמים עושה בבית" אמרה האם.

השיחה נמשכה, דיברנו על כך שהתנהגות זו שפה, על מסר כפול שעובר ותחושת שייכות ועוד. בסופה של השיחה, האם קבלה שתי משימות: הראשונה, לתאם עם ליהי פגישה- לקחת יחד פסק זמן- לצאת יחד לבית קפה, לים, לכל מקום שירצו. לשים ניידים בצד ולהיות זו עם זו בלי אף מילה על ביה"ס ולימודים או עבודה. הצעתי לפתוח אלבום משפחתי ולהביט בתמונות מאושרות שלהן יחד ולהיזכר ברגעים הללו.

המשימה השנייה שלה הייתה לומר לליהי בכל ערב מילת עידוד, על השתדלות שעשתה על משהו חיובי שחשבה עליה. ( כדאי לעיין בפוסט מהשבוע שעבר )

אני יודעת שזה יעבוד גם הפעם. אני בטוחה בזה. ואני כבר מצפה לפגישה הבאה שלנו