מאת עו"ד אילן גולדנברג התכלית הטמונה ביסוד חובות אלה, הינה הגנה על הציבור הבא במגע עם המערכת הבנקאית, תוך הבטחה כי הבנק ינהג בהגינות מירבית בפעולותיו ולא יעשה שימוש לרעה בכוחו, תוך ריסונו מחד, ומניעת מצב בו הערב יטול על עצמו חובות שאין לו גמירות הדעת לקבלן, מאידך. מורכבות החוזים הבנקאיים מחד והיותם של אלה חוזים אחידים מאידך, הביאה לגישה המחייבת את הבנק לפעול פוזיטיבית, על מנת למנוע מצב בו הערב יטול על עצמו חובות שאין לו גמירות דעת לקבלן. הדברים מקבלים משנה חשיבות בנוגע לערבים דווקא, שכן אין צורך להזכיר, שלבנק אינטרס ישיר בפעולה, נוכח העדר בטחונות, לבד מערבותם של הערבים, למצב החשבונאי השלילי שנוצר בפעילות החייבים העיקריים. מעמדו הציבורי של הבנק הנובע מיחסי התלות המתקיימים בינו לבין לקוחותיו והמונופול המרוכז בידו, הוביל להחלה עקבית של חובות מוגברות על אופן פעילותו. דברים אלה מובהרים בין היתר בפסה"ד בת.א. (י-ם) 5272/03 אסתר אילוז נ' בנק דיסקונט (ניתן ביום 16.3.04, לא פורסם): "הבנק הוא סוכנות חברתית...הבנק חב בחובות אמון מוגברות כלפי הציבור בכלל, וכלפי לקוחותיו בפרט. חובות אלה מציבים דרישה לגילוי מלא ולמתן הסבר מפורט. גם חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981 ("חוק הבנקאות"), מטיל על תאגידים בנקאיים איסור לעשות, במעשה או במחדל, דבר העלול להטעות לקוח בכל עניין מהותי. אך חוק הבנקאות איננו יוצר רשימה סגורה של "חובות בנקאיים", לא מבחינת תוכן החובות ולא מבחינת מעגל האנשים כלפיהם חב הבנק חובות. חוק הבנקאות יכול להגביר את החובה או לפרטה, אך אין הוא "מקור" של החובה. הוא מיישם עקרון רחב של תום לב, החל על חטיבת החוזים הצרכניים באופן מועצם ...המכשירים של ערבות או של משכנתא "מספקים הצדקה מספקת לנקיטת מדיניות אשר תגונן על הערבים"...בשל חשיבותם הסוציו אקונומית." המסקנה היא שבהליך משפטי כנגד הבנק יש להעלות את הטענות דלעיל שתכליתן להגן על הציבור ושיש בהן כדי להטיל על הבנק חיוב שיכול להביא לכרסום בחוב הנטען - כולו או חלקו.