אחד המקומות אותו אני נוהגת לבקר כמעט בכל שבת היא החנות המקסימה פעם שנייה.
להסתובב בין החפצים, הריהוט העתיק ולדמיין מה הייתי שמה אצלי בבית, איך הייתי משפצת שידה או כסא, ואיזה צעצוע מעץ אני חולמת לקנות לעומרי...
בתום הסיבוב אני וצחי לרוב יושבים לשתות משהו בבית הקפה הקטן הפועל בחנות, ונהנים מחצר מוזיאון "מזרע הקטנה" יחד עם חברים (אם עומרי נותן לנו רגע שקט לפני שהוא מושך אותנו לטרקטורים העתיקים...).

לכן, כשלילי פנתה אלי שאעדכן את הלוגו הקיים ואייצר לה שפה עיצובית למקום, דבר ראשון התרגשתי... ומייד אחכ חשבתי על בדים, טקסטורות, ניחוחות וטעמים של פעם... ואיך אני מגבשת את הכל למשהו אחד.

נקודת המוצא היתה שנשארים עם הצלליות שהיו חלק מהלוגו המקורי. הצלליות של טושק הם חלק מההיסטוריה של המקום אבל למרות שחיפשנו בהן את הצללית הנכונה הם לא התאימו בשפתם ובקו לרכות שרצינו להעביר. 
לכן יצרנו צללית חדשה- משלנו. מגדל המים של החצר יחד עם החלוצות והחקלאים.. משהו שיעביר את התחושה האמיתית של נוסטלגיה מקורית ומיוחדת, של המקום, של אדמה וריח....

השפה נגזרה מבדים שלילי מצאה אצלה בבית, אחרי ששלחתי אותה לעשות חיפוש בחומרי הגלם השונים... בתום התהליך החלטנו לבחור גם הפעם בד משלנו, פרחוני, כזה שלא היה קיים במגירה. 
את הצבעוניות החזקה (שחור-צהוב) החלפנו בצבעים רכים יותר, צהוב-חום-תכלת-ירוק-ורוד, ששומרים על הנראות הקודמת אבל מבשרים על משהו חדש...

כמו תמיד- אני נהניתי...