כל יום בחיינו הוא יום מלא חוויות ומידעים. בכל יום אנו נחשפים למידעים שונים ומסוגי מדיה שונים, רדיו,טלוויזיה, חוויות ממקום עבודה ועוד.. כל אחד רוצה לשתף אדם קרוב או חבר במה שחווה או שמע לדוגמה שמעתי ברדיו כך וכך... או אני חושב על המצב כך וכך... הייתי בהופעה של ,,, יש לי ארוע מישפחתי וכיוצא בזה יש ביננו קבוצה גדולה של אנשים אשר אין לה אם מי לחלוק את חוויות היום. הם רואים טלוויזיה ואין להם למי לספר ולחלוק תובנות. הם שומעים רדיו ואין להם למי לספר על החוויה. חלק מקבוצת האנשים הזו הם אנשים סיעודיים, שקופים סגורים בביתם כימעט לא מבקרים אותם כי יש הרבה תרוצים אני עסוק בעבודה כבר מאוחר היום לא יצא לי ועוד ועוד.. גם טלפון לא מרימים, כי מה כבר נדבר איתם אנו רואים אותם ברחובות חיינו אם ההליכון, מלווים בעובד הזר המטפל בהם, חלקם מרותקים לכסא גלגלים ולא עוצרים לרגע לחשוב אולי יש להם דבר מה מעניין לשתף בו אותנו רובנו יקראו לכך "מרוץ החיים" אלה אנשים שהם בני מישפחתנו בשר מיבשרנו אלה הם אנחנו. בעבודתי אני חווה את האנשים הסיעודיים אלה הכלואים בתןך גופם, אלה אשר מיתקשים לבצע בעצמם את מטלות החיים הפשוטות ביותר כאלה אשר אנו אפילו לא מקדישים להן שבריר שניה מחיינו כמו ללכת לשרותים, להיתקלח,ליפתוח פקק של בקבוק משקה, לישרוך נעליים ועוד ועוד .. לאנשים אלה יש עולם שלם של מידעים מחוויות חייהם ותובנות ניסיונם. שבו אם האנשים הללו הקשיבו להם שאלו לדעתם כי מי שלא שואלים אותו מה אתה חושב על.. או מה דעתך על... מרגיש מיותר לא נחוץ האם אתם מיותרים ולא נחוצים? האם אתם הייתם מוותרים על עצמכם? הכניסו את האנשים הללו חזרה אל חיינו, דברו איתם והקלתם עליהם את מצוקות חייכם וחייהם מחשבה על האחר צרכיו וכיצד ניתן לעזור היא תחילתו של מקום טוב יותר לגור בו, כשחלק גדול מחוליים המקיפים אותנו ייקטן או יעלם לחלוטין כמו אלימות כבוד הדדי, כבוד לשונה מימך