אני רוצה להגיד תודה . כן תודה לביטוח לאומי. לחלקכם אולי זה ישמע מוזר . לפני כ11-12 שנה הגשתי תביעת נכות בפעם האחרונה לביטוח לאומי. על כבדות שמיעה. קבעו לי 50% ושלחו אותי ללמוד קוסמטיקה פדיקור ומניקור. חזרתי לאחר מכן כדי לבקש קצבה . נאמר לי שיש לי מסוגלות עבודה ולכן אני לא זכאית . באותו רגע הייתי מתוסכלת . כי הייתי במצב של קורבנות . אני מסכנה ! קשה לי! מגיע לי ! בהמשך בהתפתחות האישית והמקצועית שלי, הבנתי שקורבן ומסכנה אני בטוח לא. וכן מגיע לי לחיות באייכות חיים והגשמה אישית ומקצועית . האחריות לכך היא עלי . היום סגרתי איתם מעגל . נכנסתי לשם כדי לבדוק לגבי תעודת נכה . והבנתי שני דברים : 1) אני לא זכאית כי יש לי מסוגלות עבודה . 2) שאני לא באמת צריכה את זה . ישבנו דברנו וספרתי לה מה אני עושה היום. אייך אני מלווה אנשים בתהלכים שונים בחייהם. ופתאום נפל לי האסימון. אני לא צריכה אותם הם צרכים אותי. הסברתי לה כיצד אני יכולה לכיוון וללוות אנשים שמגיעים אלייה. השראתי לה כרטיסי ביקור . עשיתי v והמשכתי הלאה . תודה על השיעור והתובנות הבהרה: העניין מכוון למקרה הצפיציפי שלי. כל מקרה לגופו . עדיין ישנם אנשים שצרכים את התמיכה והעזרה של ביטוח לאומי. לא ממקום של קורבנות או מסכנות .