במהלך עבודתי הן כעצמאית והן כשכירה נתקלת המון בסיטואציות של בין חמלה לרחמים . לעיתים שני המושגים הנ"ל קצת מתבלבלים לנו . הגבול בניהם הוא מטושטש לעיתים שני הרגשות הללו מתערבבים אחת בשנייה . נעשה קצת סדר בין שני המושגים הנ"ל .חמלה: באה במקום שכולנו שווים במהות שלנו כבני אדם. "לא לוקחים אחריות על הקשיים – האתגרים של האחר". כולנו ראויים לאהבה. החמלה היא נטולת אגואיזם. היא פחות אנוכית . היא מאפשרת לנו לראות את האחר. לשמוח בשמחתו , בהצלחתו. לעזור לו באתגרים העומדים בפניו. אתן דוגמא מהעולם שלי . אני עובדת עם ילדים אוטיסטים . אני רואה את האתגרים שעומדים בפניהם . את הסיטואציות שהם מתמודדים איתם את היכולות שלהם . ואומרת לעצמי אם אני העשה הכל במקומם אז אני משדרת להם ולי שהם לא מסוגלים שהם לא יכולים . אך אם אני אעזור להם אשדר להם שהם מסוגלים ,לבצע את המטלה את הפעולה התוצאה תהיי שאני מבינה את הקושי את האתגר ובסופו של דבר לאחר מספר פעמים הם יעשו לבד . אולי לא בצורה משולמת אך לבד. זה נכון לגבי כל אדם בחיינו. גם כלפי עצמנו. רחמים : זהו רגש שאנחנו מקרנים לאחר. הוא בא ממקום של אי שיוון.  אנחנו לא עושים זאת מתוך רוע להיפך  מתוך מקום שאנחנו חושבים שכך אנחנו עוזרים לו. אנחנו משדרים לו את זה ועושים במקומו. "לא סומכים עליו".משדרים לו שהוא לא יכול. מקטינים אותו. לא מאפשרים לו לראות את היכולות שלו. לעיתים משדרים לו תחושה של נחות מסכן. המילה רחמים נגזרת משורש  ר.ח.מ .  זה מתחבר לצד האמהי שלנו. הרצון לעטוף את ילדנו גם שהם יצאו לאוויר העולם .