לרבים מאתנו יש דימוי גוף מעוות, מסתכלים על עצמנו בראי ורק רואים פגמים. זה קשור לחשיבות שהתרבות שלנו מייחסת להופעה חיצונית ולעובדה שדוגמניות משופצות וסלבריטאים הפכו למודלים לחיקוי ולמשאת נפשם של הקהל הרחב.
בשיח הפנימי שיש לנו עם גופנו אנו אומרים אמירות שלעולם לא היינו מעיזים לאמר דברים כגון אלה לאחרים.
תארו לעצמכם שהיינו מדברים לילד באופן בו אנו מדברים לעצמנו אודות גופנו. זה היה מאמלל ומדכא את הילד. עלינו זה משפיע באופן דומה, גורם לנו לחץ ומצוקה נפשית בקשר שלנו עם גופנו. זה כשלעצמו מקשה עלינו, פוגע בבריאות שלנו ומונע מאתנו לרדת במשקל גם אם נעשה מאמצים כנים.

חשבו על כל ההשקעה – זמן ומאמץ, שאתם מקדישים לשיפור, ושינוי ההופעה שלכם. מי הייתם יכולים להיות ומה הייתם יכולים להשיג אילולא היו משאבים אלה מנוצלים בדרך זו. ההתמקדות הקבועה בהופעתנו החיצונית מפחיתה בערך הנוכחות הפנימית שלנו גורם לנו לשכוח את היופי והחוכמה שהם דיירי הגוף הפנימיים ומונעים מאתנו לקבל ולאהוב את הגוף הנפלא שקבלנו לשרת אותנו.

הגוף שיש לנו בזה הרגע הוא אדיר. איננו מחסיר פעימה, שומר על איזון והוא באופן מופלא מעכל כל מה שאנו שמים בתוכו. זה הכלי שלנו לבטא את היצירתיות שלנו, את האיטליגנציה שלנו ואת אהבתנו. על ידי היצמדות לאחוז האחד, שאיננו מושלם לפי דעתנו והכמיהה לגרום לו להשתנות, אנו מתעלמים מ-99 האחוזים שהינם מיוחדים, ייחודיים ובעלי קסם משלהם..

איך ייראו חיינו אם היינו חיים בשלום עם הגוף שהוענק לנו? יכולים אנו לשאוף להפוך את גופנו לבריא יותר, חזק יותר, אבל האם ניתן לעשות זאת מתוך אהבה וכבוד לגופנו במקום מתוך חוסר שביעות רצון, והתכחשות. האם יכולים אנו לטפל בעצמנו באדיבות, להגביל את הדיבור העצמי השלילי ולהתחבר לחוכמה הפנימית שלנו? קחו לכם דקה לדמיין איך זה ירגיש. במקום להעניש את עצמנו נחגוג את קיומו של גופנו, זה אומר להזין את גופנו ולא להרעיבו, זה אומר ההזדמנות לראות את גופך פורח כאשר הוא מטופל מתוך דאגה כנה וכבוד