אוכל ויחסים בארוחה המשפחתית

אם זירת ההתרחשות של מערכת היחסים של המשפחה היא הבית, הרי המוקד או המעבדה שבה היחסים נבחנים, מתחדדים ונרקמים זה סביב שולחן האוכל

מה יש בו בשולחן האוכל שהפך לפריט כל כך משמעותי במערכת היחסים המשפחתית.

הקשר הבסיסי והראשוני בין התינוק והאם בא לידי ביטוי בהנקה. האם המניקה מספקת לרך הנולד מזון שיבטיח התפתחות וגדילה ויחד עם זאת ההנקה מעניקה לו חום ואהבה. מחקרים רבים הוכיחו עד כמה חשוב הקשר הפיזי והרגשי לא פחות מקשר התזונה. לימים כאשר התינוק גדל ומגיע לשלב בו הוא מסוגל לשבת הוא זוכה לכסא משלו ומצטרף אחר כבוד למשפחה הסועדת סביב שולחן האוכל. שולחן האוכל מחליף למעשה את השד ממנו ינק. השולחן מספק לו מזון והוא גם מקור של חום ואהבה. זהו הסמל והמשמעות שיש לשולחן האוכל במסגרת המשפחתית לדורות. זהו מגרש האימונים בו הילד מתאמן ביחסים בין אישיים, שם הוא מתחרה עם אחיו כדי ליצור לעצמו מעמד, שם הוא למד על גבולות, על סמכות הורית, על שיתוף פעולה, על עזרה, על קבלה ועל נתינה. זהו מקום בטוח עבורו לבטא רגשות ותסכולים והוא למד מאחיו או הוריו דרכים בטוחות לבטא אותם. כאן הוא חווה לכידות משפחתית שהיא מקור לבטחון העצמי שלו. כל זאת כאשר שולחן האוכל מתפקד במיטבו מתוך הבנת החשיבות שיש לו במערכת היחסים המשפחתית.

איך זה קרה ששולחן האוכל ירד מגדולתו בעידן המודרני?

לשולחן האוכל קמו מתחרים רבים בעידן המודרני. התחרות הקשה ביותר לשולחן האוכל היא הטלביזיה. הילדים מתעקשים לאכול תוך כדי צפייה בתוכנית שמיועדת בדיוק להם וההורים מוותרים. האכילה מול הטלויזיה איננה תורמת לבריאות וגם לא למערכת היחסים המשפחתית. בני המשפחה ובעיקר הילדים מרוכזים בטלביזיה, הם אינם שמים לב למה הם אוכלים, לאיך הם אוכלים, ולכמה הם אוכלים. כאשר תשומת הלב איננה באכילה נפגמת ההנאה מהאוכל. הם מחמיצים את חווית הביחד האינטימית, ואת התקשורת בין בני המשפחה, המתלווה לאכילה סביב שולחן האוכל.

מתחרים נוספים לארוחה המשפחתית זה חוגים, שנופלים על זמני הארוחות, שעות לימוד ארוכות בבי"ס, פעילות של תנועת נוער או סתם בילוי עם חברים ושעות עבודה ארוכות שגורמות לבני המשפחה לוותר על הארוחה המשפחתית במחשבה שהפעילויות האחרות חשובות יותר. אם כבר מתקיימת ארוחה, הרי היא נעשית בחופזה כי יש שם משהו שנראה חשוב יותר. לאכול בנחת נחשב במקרים רבים לבזבוז זמן ולכן אוכלים תוך כדי, על רגל אחת.

כאשר מרבית הארוחות המשפחתיות מוחמצות הקשרים המשפחתיים הופכים להיות פונקציונליים והמפגשים אקראיים. הבית דומה יותר לתחנת רכבת מאשר לבית חם ודינמי.
כאשר הילדים לא מתנסים בחוויה של ארוחות משפחתיות וכל המטען החינוכי והרגשי שמתלווה להן ובנוסף לכך האוכל איננו איכותי ומזין, התוצאות יכולות להתבטא בקשיי למידה, הפרעות קשב וריכוז, קשיי התנהגות, בתחושות של בדידות וניכור, חוסר אנרגיה, אפתיה ודיכאון.

כיצד ניתן להחזיר את שולחן האוכל ואת הארוחה המשפחתית לקונסנזוס התרבותי חברתי.
2  תובנות חשובות יעזרו, כדי להחזיר לשולחן האוכל את הכבוד הראוי לו וכדי שההורים יראו בארוחה משפחתית פעילות רבת חשיבות שאין לוותר עליה:

• ארוחה משפחתית תורמת לכל אחד מבני המשפחה ובעיקר לילדים, לחיזוק תחושת הבטחון העצמי ותורמת לתחושת הלכידות המשפחתית.
• מה שמוגש על שולחן האוכל מזין ומחזק את בני המשפחה ובעיקר את הילדים.

סביב 2 תובנות אלה יכולה כל משפחה לארגן את ההתנהלות המשפחתית תוך לקיחה בחשבון של האילוצים השונים.
יש משפחות שיקפידו על ארוחה משפחתית יומית שבה מתאספת כל המשפחה, יש שיסתפקו במי שנוכח, אחרות יקפידו על ארוחות סופשבוע כל קונסטלציה מקובלת כל אימת שיש הבנה לגבי החשיבות של ההתכנסות המשפחתית סביב שולחן האוכל כדי להזין את הגוף וגם את הנשמה.

איך להפוך ארוחה משפחתית לחוויה מתרימה.

1.      ארוחה משפחתית זה זמן איכות שבו המשפחה מבלה ביחד החל מהכנת הארוחה ועד לפינוי השולחן. ככל שארוחות אילו יהיו איכותיות יותר גם מבחינת האוכל המוגש וגם מבחינת הדינמיקה, קשה יהיה יותר לבני המשפחה להחמיץ אותה.

2.      בארוחה המשפחתית מוגש מזון לגוף אך גם מזון לנפש, לתודעה ולנשמה ולכן יש להקדיש תשומת לב לנושאי השיחה בארוחה, חשוב לשתף את כל בני המשפחה וחשוב לאמץ תרבות שיחה שיש בה הקשבה

3.        ילדים לא מגיבים טוב על תחקיר איך היה בבית ספר, איך היה המבחן ואיזה שיעורים יש לך היום? במקום זאת עדיף לעודד שיחה בצורה של משחק. כל אחד יספר על 1-3 דברים טובים שקרו לו היום או במהלך השבוע האחרון וכנ"ל לגבי דברים שליליים שקרו. או כל אחד יספר על משהו חדש שלמד היום ולאו דווקא בתחום האקדמי. יכול להיות בתחום החברתי או האישי. ניתן לשוחח על נושאים מחדשות היום, נושא מההתרחשויות בבית ועוד נושאים שונים, שההורים ובהמשך גם הילדים יכולים להעלות.

4.       קונפליקטים ותסכולים הם חלק אינטגרלי מדינמיקה משפחתית ורבים הסיכויים שאלה יעלו סביב שולחן האוכל. יש צורך לאפשר להם לקרות ולעודד את בני המשפחה לבטא אותם ולפתור אותם בדרכים של שלום. ההורים יכולים לשמש מגשרים בקונפליקטים, אך חשוב להקנות לילדים את הכלים לפתור קונפליקטים בכוחות עצמם

5.       ילדים קטנים מתקשים לשבת למשך זמן ארוך ולהיות ממושמעים ומנומסים ליד השולחן. יש התייחס לכך בהבנה ולא להעיר להם כל הזמן. תהליך הסוציאליזציה לוקח זמן, אל תצפו מהם להיות מבוגרים צעירים, ואל תהפכו אותם לילדים רעים רק בגלל שהם מתנהגים כמו ילדים.

6.       מה אוכלים, מתי אוכלים, היכן אוכלים ואיך אוכלים הם נושאים מצויינים לתרגל באמצעותם גבולות וסמכות הורית אך באתה מידה נדרשת גם הקשבה לצרכים של כל אחד מבני המשפחה וגמישות. היוצאים מהכלל אינם אלא בטוי לעוצמת הכלל 

7.      באחריות ההורים ללמד את ילדיהם לכבד את גופם ולשמור על בריאותם על ידי אכילה של מזון בריא. אחריות זו לא נופלת מהאחריות ללמד את הילדים לצחצח שיניים, כדי להגן על שיניהם מחיידקים, או מהאחריות ללמד אותם לא לשלוח ידיהם לשקעים חשמליים, לחצות כביש בזהירות והדרכות אחרות, כדי להבטיח את שלומם הפיזי והנפשי של הילדים. הקושי בהדרכת תזונה הוא בשל החשיפה לפרסומות בטלביזיה, המשווקות חטיפים ודברי מזון אחרים, מעובדים, עתירי סוכר וחומרים מזיקים אחרים. הפרסומות מפתים את הילדים, תוך ניצול תמימותם ועל ידי יצירת טרנדים שמקשים על הילדים להיות שונים בחברת בני גילם. קושי נוסף הוא תרבות הג'אנק פוד שיוצרת לחץ חברתי על הילדים. גם כאן על ההורה להפעיל שיקול דעת של גבולות קשיחים מול גבולות גמישים. גמישות של ההורים תתרום גם לילדים לפעול בגמישות בשעת הצורך. (יש הבדל בין גבולות גמישים לבין היעדר של גבולות במשפחה).

8.      ככל שהילדים יתנסו במגוון גדול יותר של מזונות טריים וטבעיים, כך הם יסגלו לעצמם טעמים רבים יותר, יאהבו לאכול וייהנו מאוכל בריא. פירות ירקות דגנים וקטניות צריכים להוות מרכיב עיקרי של תזונת המשפחה. אח"כ יבואו מוצרים מהחי. גם ממתקים וחטיפים יכולים להיות בריאים. פתיחות להתנסות במאכלים חדשים תתרום לפתיחות של הילדים גם בתחומים אחרים.

9.        האסתטיקה של השולחן ושל האוכל המוגש משפיעה על האווירה ועל האטרקטיביות של המזון המוגש. פיתוח חוש אסתטי יתרום לפיתוח יצירתיות אצל הילדים. כדאי לערב את הילדים בסידור השולחן וסידור האוכל להגשה.

10. טעם אישי באוכל איננו פינוק שיש לדכא אותו. זהו ביטוי לצרכים הספציפיים של הגוף ראוי לעודד ילדים להקשיב לגופם. לשים לב למה קורה להם כאשר הם חוזרים מיומולדת עם כמות רבה של סוכרים בגוף, מתי הם רעבים לאוכל ומתי הם רעבים למשהו אחר, משעוממים, חרדים או מדוכאים. היכולת להקשיב לגוף ולקחת אחריות לגבי מה מכניסים לגוף תפתח אחריות של הילדים גם בתחומי חיים אחרים.