״מישל, זו אהבה רעילה... אז אני רוקד, רוקד עם הכאבים״ 💔🕺 אז איך זה קורה שמושג כמו "אהבה רעילה" הפך לחלק כל כך בלתי נפרד מהלקסיקון של כולנו? איך זה שמערכות יחסים בין זוגות או בין הורים לילדים הופכות לרבים כל כך לזירה של כאב, סבל ודרמה בלתי נגמרת? מדוע המערכות האלו נפוצות כל כך, עד למצב שכולנו יודעים במה מדובר? ביקשתי מהצאט שיתרגם עבורי את השיר של נועם בתן, "מישל" (שכתבו צליל קליפי, נדב אהרוני ויובל רפאל). כמה הרהורים בעקבות השיר: מערכת רעילה היא תמיד שיתוף פעולה בין צד אחד "מרעיל" (מישל, מלכת הצרות, המכשפת) וצד שני "קורבן" (זה שבאפלה, שקם ונופל, שצועק מרוב כאב). אבל איך שאני תופס יחסים כשאני מקשיב למילים האלה, האוזן שלי שומעת משהו אחר לגמרי. אני שומע התהוות גומלין. כלומר בני הזוג באופן לא מודע משתפים פעולה, שניהם ניזונים מהדרמה. מערכת יחסים "רעילה" היא אף פעם לא הצגת יחיד. היא טנגו סוער. יש בה את המרעיל לכאורה, ואת המורעל לכאורה – אבל האמת היא ששניהם נשאבים לתוך הדרמה הזו ("לכוד בקרוסלה שלך, סובב וסובב") כי שניהם ניזונים מאותה הדרמה בדיוק. למה אנחנו נשארים בדרמה? 🎠 בגישת שלי , לדרמה הזו יש תפקיד סמוי: להחזיק את הדימוי העצמי שלנו ולקבל תוקף לקיום שלנו. • ה"קורבן" מקבל ערך ותחושת ראויות מתוך הסבל שלו. הוא מרגיש קדוש מעונה, "מלאך בגיהנום", זה שנותן מעצמו הכל למרות שהצד השני פוגע בו. הסבל הופך לתעודת הזהות שלו – ובלעדיו, הוא לא בטוח מי הוא. • ה"מרעיל" מקבל תחושת כוח, שליטה או הגנה מפני אינטימיות עמוקה דרך הריחוק או "מלכות הצרות" שלו. במצב כזה, אין באמת מובחנות. אין שני אנשים נפרדים, בעלי ערך עצמי מוצק שאינו תלוי בשני, שמנהלים קשר בריא ומבוגר. יש כאן שני אנשים שמשתמשים אחד בשני כמראה מעוותת כדי להרגיש קיימים. "את הכאב שלי, אני הייתי רק תפאורה", אומר השיר. ובאופן פרדוקסלי – שני בני הזוג צריכים את התפאורה הזו כדי לא לפגוש את החלל הריק או את הפחד מנטישה שבפנים. איך עוצרים את הריקוד? השיר מסתיים במילים: "אני נותן לך ללכת, שלום יפה שלי... ואולי בסוף יהיה לנו טוב". אבל בשטח, כדי שבאמת יהיה טוב, לא מספיק רק "לתת לה ללכת" פיזית או לנתק קשר. ריפוי אמיתי מתחיל כשכל אחד מבני הזוג מסכים להסתכל פנימה, לפתח מודעות, מובחנות וראויות, ולהבין: 1. מה החלק שלי בתוך הריקוד הרעיל הזה? 2. על איזה צורך רגשי עמוק הדרמה הזו עונה לי? 3. איך אני לומד להחזיק בערך העצמי שלי ובראויות שלי – בלי להזדקק לכאב, להאשמות או לסימביוזה כדי להרגיש קיים? מערכת יחסים בריאה היא לא קרוסלה שמסובבת אותנו ומכשפת אותנו. היא מרחב שבו שני אנשים מובחנים בוחרים לצעוד יחד, מתוך בחירה וחופש, ולא מתוך תלות בדרמה.