איך המילה "בקשה" מחבלת בתקשורת בתוך יחסים ומה משמעותה האמתית.  ?

המילה בקשה היא עוד מילה מכובסת בשפה הרווחת , זה מתחיל בהרגל של הורים, מורים ודמויות סמכות "לבקש" מהילד , כאשר הכוונה היא להורות לו , לדרוש ממנו תפקוד מסוים.
הורים יכולים להגיד לילד "אנא ממך הוריד את הכלים מהשולחן" , "אני מבקש ממך לסדר את החדר" , "אני מבקש לכבות את האור" וכן הלאה.  המורים יכולים להורות לתלמידים "הוציאו בקשה ספרים ומחברות" , " אנא הגישו את הבחינות עכשיו " , "לשיעורי הבית הכינו בבקשה את ..."
בכל המקרים שמיניתי למעלה ובעוד הרבה אחרים כוונת המילה "בקשה" הייתה "דרישה", כך למדנו שכאשר "מבקשים" מאתנו דבר מה , או כאשר אנחנו "מבקשים" , הבקשה אמורה להיענות בחיוב ובצייתנות.

עבורי המילה בקשה כשמה כן היא , אני מבקש אשמח לקבל תשובה חיובית אבל גם לא זה בסדר, כי אם אני מבקש ממך להכין לי קפה לדוגמה כמובן שאשמח לקבל קפה אבל אם לא אקבל זה גם בסדר, אכין לעצמי או אוותר, שכן אם אני מצפה לקפה כמענה אוטומטי לבקשה הרי לא היתה כאן בקשה כי אם דרישה.

בעיני בתוך מערכת יחסים אין מקום לדרישות , רק לבקשות !

בעבודתי עם זוגות גיליתי שעצם חידוד הדיאלוג הזה יכול להביא הרבה שקט ליחסים.

מעבר לכך פיתחתי שיח שלם סביב זה , ובני זוג  לומדים לשאול זה את זו :
כמה זה חשוב עבורך ?
בדיקה עצמית  מה חשוב עבורי?
מוצאים הבנה או הסכמה הדדית.  

למשל אישה שביקשה מבעלה לבוא איתה לביקור אצל חברה חולה בעיר מרוחקת, הבעל השיב ב "לא, יכולה לנסוע בעצמך" אבל בבירור  האמת אשמח לדעת כמה זה חשוב עבורך ולמה ? ובשיח שהתפתח התברר שעיקר הצורך שלה היה שהוא ינהג והבילוי במכונית יחדיו, ולבסוף הוא החליט להגיע איתה לביקור.

קודם לחידוד הנקודה קרה אחת משתיים : או שהוא אמר "לא" והיא נסעה בכעס ובתסכול או שהוא אמר "כן" והוא נסע בכעס ובתסכול .
במקרה שהתפתח השיח גם אם הוא בחר לא לנסוע כי רצה לעשות משהו אחר , הכעסים התפוגגו מתוך הבנה וכבוד זה לצרכי האחר.

בסדנה בשם "מעגל ההסכמה " אני מזמין זוגות ובודדים לבדוק מהם המקומות שבהם בקשה הופכת לדרישה, נתינה הופכת לריצוי , מתי אני מוכן להתמסר ואיך אני יכול לתקשר את הרצונות שלי ביושרה . ניחשף לשפה חדשה שאותה נוכל להטמיע בתוך מערכות היחסים שלנו.

עוד פרטים על טיפול זוגי

טיפול זוגי במרכז 

אייל 054-4337383