היום ה 69 לטיול הגדול.

את הבוקר פתחנו בצעידת בוקר

לכיוון חוף הים, ולאורך החוף עצמו.

קו החוף של אלבופייר, מיוחד.

מזכיר במשהו את מצוק הכורכר

בין הרצליה לנתניה.

מזג האוויר, הרוח ורסיסי המים

מפסלים במצוק צורות מיוחדות,

יש גם אזורים שיש עליהם התראת התמוטטות

של חלקים מהמצוק,עקב הפיסול הזה.

ההליכה לאורך קו המים,

הייתה מאוד כיפית מרחיבת ריאות ולב

על פני החוף פגשנו שתי תופעות מעניינות,

האחת, זרימת המים על פני קו החול בין הגאות לשפל

מותירהאחריה דוגמאות מרהיבות מסותתות בחול.

והשניה, כנראה מאגר של מים כלואים

מתחת לסלעים יצרה סוג של נביעה

של מים, בינות לסלעים ולחול.

היום גם הכרנו לעומק את אלון השעם.

פורטוגל היא אחת היצרניות הגדולות

בעולם של חומר הגלם שעם,

שמקורו באלון השעם ודרום פורטוגל

הוא אזור בית גידול מושלם עבורו.

פורטוגל אחראית על יותר מ 30 אחוז

מתוצרת השעם העולמית.

ביקרנו במפעל עיבוד שעם.

תהליך ייצור השעם, מתחיל במטעי הגידול של העץ.

שם, פעם בעשור לערך, מקלפים ידנית

את הקליפה החיצונית של עץ אלון השעם.

במפעל שביקרנו בו, קולטים את חומר הגלם.

מבשלים אותו בקיטור ומשטחים אותו.

זה חומר הגלם לשאר תעשיות השעם.

במפעל, ממיינים את איכות השעם

לפי איכות חומר הגלם, עוביו וכמות הפגמים שיש בו.

את מגוון המוצרים שניתן לייצר מהשעם

התחלנו לפגוש עוד כשהיינו בפורטו.

השימוש המוכר של פקק ליין,

ראינו במפעל מכונה היסטורית,

שבעבר שימשה להכנת פקקים

מתוך חומר הגלם.

כל עץ, עובר מספר סבבים של קילוף

כאשר את השכבה הראשונה מסירים

כאשר העץ בן 25 שנה.

הקילוף עוזר לעץ ואינו פוגע בו.

כל עץ יכול להניב כ 17 עד 20 סבבי קילוף

עד שהעץ מסיים את חייו.

עובי כל שכבה יכול לנוע מסנטימטר בודד

ועד לעובי של עשרה סנטימטרים.

אחרי הביקור במפעל, נסענו לחפש ולראות

כיצד נראה מטע של אלון השעם.

זיהינו את המטע לפי הקילופים של העצים.

כל פעם שמורידים שכבה רושמים על העץ

איזו מספר שכבה זאת.

בפעם הבאה שאני נועץ פתק על לוח שעם,

או פותח בקבוק ייןעם פקק שעם,

אני כבר אחשוב אחרת על השעם.

לקבלת תובנות ומחשבות על הדרך לחופש הכלכלי , להיות הראשונים ששומעים על יוזמות כלכליות שאנחנו מפתחים במהלך הטיול, סיפורים פיקנטים וייחודים על מאחורי הקלעים של הטיול שלנו - הצטרפו לקבוצת הווצאפ הסודית שלנו פרטים בלינק