היום ה 60 לטיול הגדול.

איזו חוויה מטורפת הייתה לנו היום !

היעד שלנו הבוקר היה גשר 

שנמצא ליד ארוקה ונקרא 516.

לפי הוויז, ראינו שהמרחק לגשר הוא

כשישים קילומטר אבל זמן הנסיעה

עמד על שעה ועשרים.

מהניסיון שרכשנו עד כה הבנו

שכנראה הדרך עומדת להיות מפותלת משהו, 

וכנראה תעבור בין כפרים.

מה שקרה בפועל, עלה על כל דמיון שלנו,

הוויז לקח אותנו דרך כפרים, מעברים, 

פיתולים בכביש שהייתי צריך לנסוע רוורס

כדי להצליח לבצע את הפניה.

לפעמים הרגשנו כאילו אנחנו חוצים

את החצר הפרטית של איזה בית, 

ממש עברנו בין חבלי הכביסה :)

ואז, נכנסנו לכביש של שמורת טבע,

חצי סלול חצי דרך עפר,

שהלך וטיפס לגובה ועם כל פיתול בכביש

עוד גובה. עברנו קרוב קרוב לכמה טורבינות רוח.

מיותר לציין שהיינו הרכב היחיד

על הכביש במשך כמעט שעה.

יונית אמרה שאני נוהג ברכבת הרים

רק שאנחנו הקרונית.

באחת מנקודות שיא הגובה,

פגשנו נדנדנה באמצע שום מקום !

עצרנו, קצת התנדננו צילומים והמשכנו.

בסוף, הוויז אמר שהגענו.

יופי, מסתכלים סביב, הגענו לאמצע יער.

אין חניה, אין גשר.

וזה קצת לא הסתדר לנו

כי כבר לפני שלושה ימים היינו צריכים

להזמין כרטיסים לביקור הזה

ובקושי היו מקומות, כלומר

אמורים להיות כאן אנשים. 

ראינו במרחק מספר תושבים מקומיים,

שאלנו אותם והם אישרו שאכן הגענו למקום הנכון

ורק צריך להחנות את הרכב

ולעבור לאורך שביל עיזים קטן.

וואוו איזה מראה חיכה לנו כשהוצאנו

את הראש מתוך הסבך.

גשר מיתרים תלוי באורך של 516 מטר, כ

פי שמרמז שמו.

תלוי מעל נתיב של נחל בגובה של 175 מטר,

שווה ערך ל 60 קומות.

לאחר הסבר מפורט מהמדריך המקומי,

חצינו את הגשר, חוויה עוצמתית ביותר.

מהצד השני של הגשר, הייתה נקודת ההתחלה

למסלול הליכה, שהדעות חלוקות מה אורכו

משהו בין 6 ל 8 קילומטר.

לפי איך שזה הרגיש היינו בצד הגבוה של ה 8 קילומטר.

כל המסלול צועדים בירידה,

או מדרגות או שביל עם קורות עץ, בשיפוע. 

צועדים וצועדים, הנחל זורם מימיננו

הולך ומתקרב,עצים ונופים מדהימים לכל אורך הדרך.

אנחנו צועדים בירידה,

ורואים מטילים בכיוון ההפוך לנו עושים את העליה.

כל פעם ששאלנו אותם מה הצפי לסיום,

הופתענו מהתשובות, עוד 6 קמ' אחרי שכבר הלכנו 3,

עוד שעתיים, אחרי שכבר הלכנו שעה.

בקיצורהרגשנו שהמידע שאנחנו מקבלים לא אמין. 

מצד שני אין מה לעשות מעבר ללהמשיך לצעוד

ולסיים את המסלול.

בסוף הגענו. עייפים אך גאים מאוד בעצמנו ומרוצים.

את הדרך חזרה לרכב, נעזרנו בג'יפ מקומי

שההקפצות האלו הן בדיוק הביזנס שלו.

כשנסענו במעלה ההר, הסכמנו כולם

שכל יורו שאנחנו עומדים לשלם לנהג, 

שווה את משקלו בזהב.

לשמחתנו, בדרך חזרה לדירה,

הוויז הוביל אותנו בדרכים אחרות.

אותו מרחק, אותו זמן אבל

הרבה פחות פיתולים, והרבה יותר כביש סלול לאורך הדרך.

מחר אנחנו הולכים לעשות מסלול רכיבת אופניים.

יונית ורבר

לקבלת תובנות ומחשבות על הדרך לחופש הכלכלי , להיות הראשונים ששומעים על יוזמות כלכליות שאנחנו מפתחים במהלך הטיול, סיפורים פיקנטים וייחודים על מאחורי הקלעים של הטיול שלנו - הצטרפו לקבוצת הווצאפ הסודית שלנו פרטים בלינק https://op2grow.ravpage.co.il/DiscoveringANewWorld