אז האם אנחנו מתרחקים מהמהות שלנו? ולמה זה גורם? אנסה להסביר במילים פשוטות. זוכרים את מכלול הדברים בדרך המסע שלנו מהיום שנולדנו? החינוך, המנטליות, ההתניות, הארועים והחוויות שחווינו, אלה שנצרבים כזכרון בשרירים וברמה העיצבית בגוף שלנו. כל זאת מביא אותנו למצב שבהתאם למה שחווינו אנו מגיעים למסקנות דרך העיניים שלנו, מתפתחים בהתאם, זה מעצב אותנו עם דפוסי חשיבה ומערך אמונות שבעיקר מגבילים אותנו. יש כאלה משתמשים במושג "כתרוץ" להתנהלות שלהם - "החיים לימדו אותנו" התוצאה, אנו מתרחקים מהליבה, מהגרעין שלנו ונוצרת תבנית, מעטפת חיצונית שהתפתחה כתוצר מהדרך שבה חווינו את הארועים ( ניתן לומר עם חיוך- זו "חווית המשתמש" שלנו), וביומיום שלנו אנו מתנהלים רוב הזמן דרך המעטפת, דרך האמונות, ודפוסי החשיבה המגבילים שיצרנו, שמונעים מאיתנו לממש את הפוטנציאל האמיתי שלנו, וזה נעשה בד"כ בצורה לא מודעת מה שאולי תשמעו כפועלים מהאוטומט! האם ניתן לשנות את האוטומט שאינו משרת אותנו יותר? מה המשמעות של זה? ומה אנו יכולים לעשות? עקבו אחרי המשך מס' 4 עדית שדה🌸