אתמול הלכתי לישון בשעה 22:00. אני מציינת את זה כי זה אף פעם לא קורה. אף פעם. לא זכור לי אפילו מקרה אחד בחמש שנים האחרונות. גם לא אם אני חולה.

מבחינתי ההרגשה היא- הצלחתי ללכת לישון בשעה 22:00. הצלחתי, כי בד"כ משהו בי מונע זאת ממני. אני מושכת את הזמן, לפעמים מתה מעייפות, אבל לא הולכת לישון לפני 12:00-01:00.

אז מה קרה לי שם אתמול? קשה לי להסביר. אולי זה הטיפול בו אני מטפלת בעצמי, לאהוב את עצמי קצת יותר, שגורם לי להתחשב בעצמי ולפרגן בעצמי ללכת לישון מוקדם?

הרי זה לא שאני עושה משהו חשוב בלילות. זה או לראות טלויזיה או לקרוא ספר או לשוטט באינטרנט. (לעשות ריפרש כל כמה דקות ולהסתכל כמה אנשים קראו את הבלוג, כמה אנשים צפו בהודעה של בפורום וכמה אנשים נכנסו לאתר האינטרנט שלי :-) )

טוב, אז קמתי היום בשש וחצי. קבעתי עם חברים לעשות פעילות ספורטיבית ב- 07:30. הצצתי החוצה מהחלון וראיתי אפור כהה+רוח חזקה ועשיתי אחורה פנה לעבר השמיכה. ספורט כבר לא יהיה לנו היום. השומנים העודפים יכולים ללכת לישון בשקט.

אני מסתכלת מהחלון עכשיו. השמים כחולים כמעט ללא ענן. עכשיו אני מצטערת שלא הלכתי. חבל שלא יורד גשם זלעפות. הייתי מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי :-) גשם טוב בכל מקרה, אז באמת חבל.

נשארתי במיטה, חשבתי מחשבות וקראתי ספר. אתם לא באמת חושבים שבשש וחצי בבוקר אני אפתח מחשב ואתחיל לעבוד, נכון? יש גבול לאהבה העצמית! נראה, עם התקדמות ההתפתחות האישית אולי אני אצליח לגרום לעצמי לא רק לקום מוקדם אלא גם אשכרה לעשות משהו מועיל עם זה. פרה פרה.

אני מתרכזת כרגע בללכת לישון מוקדם גם היום ולקום מוקדם גם מחר. אפרופו מחר- אני מחכה למחר כבר כל השבוע. מחר ב- 09:00 אני מתייצבת בביתה של ענת הזז לסשן עד הצהרים של טיפול ולמידה של הקלפים הבהירים. אספר ביום חמישי איך היה.

אני לא תלותית, אבל אני כן מחפשת קצת חיזוקים. התגובות ששמעתי על הקלפים הבהירים הן מדהימות, אז אני מחכה להם בקוצר רוח.

השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול היא בכלל בנוגע לבן זוג ולא בנוגע לעסקים. למרות שאתמול השתמשתי בקלפים של ורדה פורת במהלך מפגש של ביז ושאלתי בנוגע לבן זוג אבל הרגשתי בפנים שהייתי צריכה לשאול על עסקים. אני מאד מאד מאד רוצה למצוא את האחד שלי, אבל כל כולי כרגע שקועה בהצלחת העסק, אז אולי כדאי להתחיל לשאול משם ולהתקדם. אני מקווה שענת תעזור לי עם הכיוון. כבר קלטתי עליה שהיא מדויקת באבחנות שלה.

טוב, נו מה? אתם עוד כאן? לכבוד הוא לי.

הייתי ממשיכה לכתוב, אבל אני רוצה להתפנות קצת לעסק.

אז להתראות ביום חמישי בבוקר (מחר אני לא כאן, זוכרים?)

פינקי